דב"ע נב/9 - 4

תקציר

הערעור מתייחס למעמדם התעסוקתי של עובדי מחקר בשירות המדינה שהועסקו בחוזים מיוחדים. המערערים ביקשו הצהרה כי עובדים אלה רוכשים מעמד של עובד זמני לאחר 24 חודשי העסקה ומעמד של עובד קבוע לאחר שנתיים נוספות, ובלבד שיהיה מקום פנוי. עוד ביקשו מבית המשפט להצהיר כי אחד המערערים, ד"ר יזהר, הוא עובד מדינה קבוע וכי פיטוריו בשנת 1990 בטלים, או לחילופין מבוטלים. המערערים טענו, כי הסכמים מסוימים, שהתיימרו להסדיר את תנאי העסקתם של עובדים אלה, אינם תקפים משום שהצדדים שחתמו עליהם נעדרו סמכות לעשות כן, ומשום שלא נרשמו כדין. עם זאת, בית הדין מצא כי הסכמים אלה הם הסכמים קיבוציים תקפים וכי הרשויות המוסמכות חתמו עליהם. עוד קבע בית המשפט כי הוראות חוק שירות המדינה (מינויים), המחייבות מכרזים פומביים לתפקידים בשירות המדינה, חלות על הסעד המבוקש על ידי המערערים בכל הנוגע למעמדם התעסוקתי של העובדים. מאחר שלא נראה כי המערערים מילאו אחר דרישת המכרז הפומבי, נדחתה בקשתם לסעד כאמור. עוד קבע השופט כי בית הדין האזורי לא שגה כשסירב להעניק סעד ביניים כנגד פיטוריו של ד"ר יצהר, נוכח התחייבות המדינה לקיים את פסק הדין. לפיכך, נדחתה העתירה להכרזה על מעמד עובד קבוע, ונגד פיטוריו של ד"ר יזהר.