ת"א 58157-07-15

תקציר

התובע, קובי לפיד, והנתבע, ברנרד קופל, התקשרו בשנת 2001 בהסכם במסגרתו השקיע לפיד כספים באמצעות חשבונו של קופל בחברת AMT חוזים עתידיים בע"מ. בהסכם נקבע כי כספו של לפיד ישמש למסחר במט"ח ובחוזים עתידיים אחרים בסיכון גבוה. לפיד יכול היה לגייס את הכספים בכל עת, וקופל היה מנהל את הכספים ומקבל בונוס על בסיס הרווחים שהושגו. הכספים היו אמורים להיות מופקדים בחשבון ממוספר וההסכם היה אמור להישמר בסודיות. עם השנים התרחב היקף ההשקעות מעבר להסכם הראשוני ושני הצדדים נמנעו מלגלות לבית המשפט פרטים מלאים על ההשקעות. לפיד טען כי קופל ניהל את הכספים בחוסר זהירות ובמרמה, ודרש להחזיר את שווי תיק ההשקעות שלו על סמך הדו"ח האחרון שמסר קופל, שבו נקב בשווי של 3,681,277 דולר. עם זאת, האותנטיות והאמינות של דו"ח זה, כמו גם דו"חות אחרים שהגיש לפיד, הוטלו בספק, והטילו ספק בערכו האמיתי של תיק ההשקעות. קופל, לעומת זאת, טען כי כספי ההשקעה לא אבדו אלא הושקעו בפרויקטים שונים בהסכמת התובע, לרבות בחברות הקשורות לצ'יפ טיילור. השקעות אלו בוצעו באמצעות חברות לרישומים וקופל טען כי התובעת הסכימה למבנה זה לצורך ההשקעות. עוד ציין קופל כי זכותו של לפיד לבקש את החזרת כספו בכל עת, אך בחר שלא לעשות זאת עד שתתעורר המחלוקת. בית המשפט בחן את התנהלות שני הצדדים לאורך שנות הקשר העסקי ביניהם. ניכר היה כי הפעולות שבוצעו לא עלו בקנה אחד עם ההסכם הראשוני, ושני הצדדים נמנעו מלחשוף מידע חיוני. בית המשפט מצא כי הדוחות שהגיש לפיד היו מעורפלים וחלקיים במכוון, והעמיד בספק את טענתו כי לא ידע על ההשקעות שביצע קופל. יתר על כן, בית המשפט לא קיבל את הסברו של לפיד לאי הצגת תיעוד מלא ומדויק של פגישותיו עם קופל, שהוקלטו על ידי לפיד בחשאי. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת התובע והורה לקופל לשלם ללפיד סכום של 1,217,285 דולר, המייצג את ההשקעה הראשונית בניכוי התשואות שקיבל לפיד. סכום זה כולל ריבית המחושבת מיום 18.11.13 ועד למועד התשלום בפועל. עוד קבע השופט כי כל צד יישא בהוצאותיו, והתשלום כפוף לדרישות דיווח ומס משפטיות. ההחלטה התקבלה על סמך הקביעה כי קופל אכן קיבל את הכסף מלפיד, וההסכם איפשר ללפיד לקבל את כספו בכל עת. עם זאת, השופט ציין את נסיבותיו המפוקפקות של המקרה ולא פסק הוצאות כלשהן לתובע.