רע"א 56460-02-20

תקציר

עיריית תל אביב שכרה את שירותיה של חברת ש. ניר מערכות אבטחה למתן שירותי ניקיון. במהלך תקופת החוזה העסיק ש. ניר מבקשי מקלט מאריתריאה וסודאן. בשנת 2017, בעקבות פסיקת בג"ץ, נדרשה העירייה לשלם היטל בגין העסקת עובדים אלה, שהוחל רטרואקטיבית. ש. ניר ביקשה פיצוי מהעירייה בגין עלויות נוספות אלה אך סורבה, מה שהוביל לתביעה על סך 1,967,706 שקל. לאחר מכן הגישה העירייה בקשה להקפאת הליכים, תוך שהיא מצטטת שלושה תיקים תלויים ועומדים בבית המשפט המחוזי שהעלו לכאורה סוגיות דומות. בית משפט השלום דחה את הבקשה בנימוק של שבעה נימוקים, ובהם ספציפיות השאלות העובדתיות במקרה זה, היעדרם של בעלי דין זהים והפגיעה הפוטנציאלית בש' ניר מעיכוב ההליכים. ההחלטה התבססה על הפסיקה הישראלית, הגורסת כי החלטות בדבר הקפאת הליכים נתונות לשיקול דעת ומשאירות בידי הערכאה החוקרת. בית המשפט איזן בין שיקולים שונים, כגון זהות הנושאים ובעלי הדין, ומצא כי אין הצדקה לעיכוב ההליכים. העירייה ערערה על החלטה זו, אך הבקשה נדחתה, אישרה את החלטת בית משפט השלום והורתה לעירייה לכסות את הוצאותיו של ש. ניר בסך 7,500 שקל.