רע"א 5796/23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בקשת רשות ערעור בתיק פינוי דירת מגורים. המבקש, שלא היה צד בתחילה להליך, ביקש לעכב את הפינוי שהורה עליו בית משפט קמא כנגד חייב. בית המשפט נקט משנה זהירות והתיר למבקשת להציג את טענותיה בדבר זכויותיה בדירה. בית משפט קמא אף הורה לה להפקיד פיקדון בשיעור של 10% ממחיר רכישת הדירה, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, כדי לפצות על נזקים פוטנציאליים שנגרמו עקב עיכוב הפינוי. גם על החלטה זו לא הוגש ערעור, והמבקש לא הפקיד את הבטוחה. לאחר מספר הזדמנויות להסביר את עמדתה, ובשל אי עמידתה בהחלטת בית המשפט, הורה בית משפט קמא על ביטול הסעד הזמני המעכב את הפינוי. בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן ערכאת הערעור לא מצאה נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בהליך קבלת ההחלטות של בית משפט קמא. בית המשפט הכיר ברגישות הכרוכה בפינוי מגורים, אך הגיע למסקנה כי התנהלותו של המבקש והשתלשלות האירועים מצדיקים את הנמקתו של בית משפט קמא. המבקשת לא סיפקה כל נימוק משכנע לאי הפקדת הבטוחה, וגם בקשתה לביטול נדחתה. יתר על כן, בעוד שהיה מקום לתת למבקשת הזדמנות להגיב בטרם התקבלה ההחלטה הראשונית להפקיד את נייר הערך, ציין בית המשפט כי היו לה הזדמנויות רבות להציג את טענותיה לאחר מכן והיא לא ניצלה אותן. בקשת רשות הערעור נדחתה אפוא, אם כי מועד הפינוי נדחה עוד יותר, עד ליום 18.9.2023, והמבקש חויב בתשלום הוצאות מופחתות.