פ"א 56452-08-20

תקציר

בית המשפט דוחה את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא שאישר צו הריסה מנהלי למבנה שנבנה באופן בלתי חוקי. המערערת טענה כי ליחידה הארצית, לוועדה המקומית ולמהנדס הוועדה יש סמכות להוציא צו כזה, דבר היוצר ניגוד עניינים פוטנציאלי במקרה זה. עם זאת, בית המשפט אינו מוצא טעם בטענה זו, שכן הצווים משרתים מטרות שונות ויכולים לדור בכפיפה אחת. כמו כן, אין ראיות לאכיפה בררנית או לפגמים מהותיים בהליך המנהלי. המערערים לא הצליחו להפריך את חזקת התקינות המינהלית, וטענותיהם בדבר אכלוס וחקירה בלתי מספקת של המפקח לא הוכחו. יתר על כן, דרישת ההיוועצות קוימה, ואין די בטענותיה הכלליות של המערערת כדי לערער על הצו. מאחר שההליכים הפליליים הנוגעים למבנה הסתיימו זמן רב לפני הוצאת הצו המנהלי, לא היה סיכון לסיכון כפול. ככלל, הערעור לוקה בחסר, ובית המשפט פוסק הוצאות נמוכות למשיב. דחייה גורפת זו מתבססת על פרטיו הספציפיים של המקרה, כאשר בית הדין שקל בכובד ראש כל אחת מטענות המערער ומצא אותן בלתי משכנעות.