רע"א 2133/17

תקציר

התובע, הסובל מנכויות ובעיות בריאותיות שונות, הגיש תביעה נגד הנתבעים בשנת 2014. תנאיו של התובע, לטענתו, נבעו מסירובם של הנתבעים לאשפז את אמו ללידה בשבוע 31 להריונה, בשל היעדר פגייה. הנתבעים הכחישו את הטענות. במהלך המשפט ביקש התובע להביא עדויות עדים נוספות, ובפרט סבו וסבתו, אשר נדחו על ידי בית משפט קמא בהחלטה מפורטת המשתרעת על פני 11 עמודים. התובע ערער על החלטה זו, וטען כי מאחר שלא יכול היה לעיין בדו"ח החקירה, יש לאפשר לו להגיש ראיות נוספות, לרבות ראיות קשירת קשר. הערעור נדחה ללא מענה, שכן השופט קבע כי בית המשפט קמא פעל במסגרת שיקול דעתו כפי שהותוו בפסיקה קודמת. ההחלטה התקבלה על סמך מספר גורמים: השלב הנוכחי של המשפט, הנזק הפרוצדורלי הפוטנציאלי, הגשת הבקשה, הרלוונטיות של עדויות הסבים והסבתות והתאמת פסק הדין למקרים קודמים. מאחר שלא התבקשה מענה, לא היה צו להוצאות. פסק דין זה ניתן ביום 20.4.2017.