בש"פ 3717/12

תקציר

ההחלטה הנדונה נוגעת לבקשה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניין רע"פ 36819-10-11 מיום 24.4.2012. ההחלטה המקורית קיבלה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום שהורה על שחרורו של המערער – שהואשם בעבירות סמים – ממעצר והשמתו בקהילה טיפולית לצורך גמילה מסמים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי הפך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר וקבע את מאסרו המיידי. לאחר מכן עתר המערער לבית המשפט העליון בבקשה למתן רשות ערעור על החלטה זו. שופט בית המשפט העליון נעתר לבקשת רשות הערעור והתייחס אליה כאל ערעור. השופט פסק לטובת המערער, החזיר על כנו את החלטת בית משפט השלום והתיר את שחרורו ממעצר לצורך שיקום. פסק הדין הדגיש כי הוא אינו דן מראש בשאלה האם שיקום מוצלח יכול לפטור את המערער ממאסר. החלטה זו התקבלה מתוך סברה כי בית המשפט המחוזי חרג מגבולותיו בהתערבותו בשיקול דעתו של בית משפט השלום בגזר הדין וכי שיקולים הנוגעים לענישה לא היו צריכים להיות דומיננטיים בהחלטת המעצר. עוד הבהיר השופט כי אין בפסק דינם כדי למנוע בחינה מחודשת של מעצרו של המערער במקרה של הפרת כללים.