ת"א 34111-09-12

תקציר

המקרה סובב סביב קיוסק עירוני שנמצא בבעלות משפחת הנדלסמן מאז שנות השלושים. העירייה מבקשת שהמפעיל הנוכחי, הנתבע, יפנה את הנכס, בטענה שהגיע הזמן לסיים את הקשר. הנתבעת טוענת למעמד של דייר מוגן. ההיסטוריה של הנכס מראה כי הוא הושכר ליעקב הנדלסמן בשנת 1939, אשר השכיר אותו בשכירות משנה לבתו ברוריה הנדלסמן ברנבלום לאחר מותו. אמה של ברוריא, בלומה, הוכרה כדיירת מוגנת על ידי העירייה, מעמד שהמשיך עם ברוריה לאחר מותה של בלומה בשנת 1959. ברוריה ניהלה את הקיוסק עד מותה בשנת 2009, אז הכירה העירייה בבתה ענת (ענבר) גטרוייר כדיירת מוגנת. לאחר מותה של ענת בשנת 2006 החל בנה, הנאשם, לנהל את הקיוסק. העירייה סירבה לבקשת נכדתו של הדייר המנוח, הנתבעת מס' 2, להעביר אליה מעמד של דיירת מוגנת, מה שהוביל לסכסוך הנוכחי. בית המשפט פוסק לטובת העירייה. פסק הדין קובע כי מעמד הדייר המוגן מקורו בבלומה הנדלסמן ועל פי החוקים הרלוונטיים ניתן היה להעבירו רק פעמיים נוספות. מאחר והנתבעים אינם זכאים להיות דיירים מוגנים על פי החוק, עליהם לפנות את הנכס עד ליום 31.12.2016. העירייה זכאית להחזר של 650 ₪ ולהוצאות נוספות בסך 9,000 ₪ מהנתבע, שישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. פסק הדין דוחה גם את התביעה הכספית של העירייה נגד הנתבעים, ומציין התנהלות בלתי צודקת מצד העירייה בכך שלקח למעלה מארבע שנים לדרוש את פינוי הנכס.