ע"א 706/74

תקציר

המערער, שהיה בעלים משותף של דחפור, שיעבד את חלקו למשיב כערובה לחובו של צד שלישי, אניר בנין ודרכים בע"מ (אניר). המערער טען, כי מכתב מהמשיב המשחרר אותו מכל ערבות אישית כלל גם שחרור חלקו בדחפור. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה טענה זו. המערערת ערערה לבית המשפט העליון, אשר דחה אף הוא את התביעה. בית המשפט קבע, כי יש לפרש את הביטוי "ערבות אישית" במכתבו של המשיב במובנו הרגיל, שאינו כולל שחרור משכנתה של דחפור. בית המשפט הסביר כי ערבות ושעבוד (משכנתא) הם מושגים נפרדים: ערבות יוצרת אחריות אישית ואילו שעבוד הוא שעבוד על רכוש, ולאחרון אין קיום עצמאי מהראשון. למרות שעמדתו של מורטגגור דומה לזו של ערב, מדובר רק בכפיפות אובייקט המוגבלת לנכס המשועבד. יתר על כן, פקיעת הערבות אין משמעה פקיעת המשכנתא, וטענת המערערת כי כן כן נתמכה בעובדות או בדין. בית המשפט דחה גם את טענות המערער כי תמורה בגין השחרור מהווה פירעון החוב, וכי כמנהל אניר, השחרור חל על חובותיו כדירקטור. בסיכומו של דבר, קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים ודחה את הערעור, תוך שהוא מורה למערערת לשלם למשיב הוצאות בסך אלף ש"ח.