ע"פ 621/76

תקציר

הכרעת הדין עוסקת בערעור על הרשעתם וגזר דינם של בני זוג נשואים, בני הזוג באש, שנמצאו אשמים בקבלת רכוש גנוב, דהיינו מטבע זר ומטבעות, ביודעם כי הושגו שלא כדין. המטבע היה חלק מסכום גדול שנגנב מכספת במטה המשטרה הארצי בפריצה מתוקשרת. השאלה העיקרית היא האם הייתה למערערים הידיעה הנדרשת כי הרכוש נגנב בעת קבלתו, כנדרש לצורך הרשעה לפי סעיף 309 לפקודת חוק העונשין, 1936. בני הזוג נידונו לארבע שנות מאסר, מהן שלוש שנים בפועל ושנה על תנאי. השופט אשר מקבל חלקית את הערעור, וקובע כי חזקת הידיעה המיוחסת למערערים עקב החזקת סחורה גנובה לאחרונה אינה הוכחה מספקת מעבר לספק סביר כי ידעו את מקורו הבלתי חוקי של הנכס. אין ראיות ישירות לידיעתם, והראיות הנסיבתיות, לרבות שקריהם והתנהלותם, אינן מהוות הוכחה מספקת. בעוד ערעורה של האישה על הרשעתה נדחה, השופט אשר מוצא כי עונשה חמור יתר על המידה וממתיק אותו ל-24 חודשים והיתר על תנאי. השופט בכור והשופט כהן, לעומת זאת, דוחים שניהם את הערעורים על ההרשעה. השופט בכור מסכים עם ייחוס הידע של בית המשפט המחוזי לשני המערערים, ומציין כי די בחזקת החזקה תכופה, יחד עם היעדר הסבר סביר ואמירות שקר של המערערים, כדי להרשיע אותם. השופט כהן קובע כי התביעה הצליחה להוכיח את ידיעתם של המערערים מעבר לכל ספק סביר, תוך הדגשת חוסר הסבירות של גרסתו של המערער ואופיו יוצא הדופן של פורץ המביא סחורה גנובה לביתו של שוטר ותיק. זאת ועוד, השופט כהן מציע כי גם אם ניתן להוכיח את חוסר ידיעתו של המערער חיים באשי, עדיין יש להרשיעו לפי סעיף 311 לפקודת סדר העונשין ותקנות ההגנה (מימון). החלטת הרוב היא לדחות את שני הערעורים על ההרשעה, אך לתקן את עונשו של חיים בשי לשנתיים מאסר בפועל, עם שנתיים על תנאי.