בג"צ 242/68
פסק-דין עליון
תקציר
העתירה מערערת על סירובו של המשיב להעניק לעותר רישיון לעסוק בראיית חשבון. המשיב סירב בנימוק של חוסר כשירותו וחוסר כשירותו של העותר לשמש כרואה חשבון, תוך שהוא מצטט פסק דין של בית המשפט העליון שאישר את הרשעתו בשתי עבירות שוחד הקשורות לטיפול בתיקי מס הכנסה. בג"ץ קבע כי שיקול דעתו של המשיב בסירוב לרישיון על בסיס אופיו של המבקש מצוי בחוק. בית המשפט הדגיש את חשיבות היושר ואמון הציבור במקצוע ראיית החשבון. נפסק כי צודק היה המשיב בהגיעו למסקנה כי העותר, שהורשע בעבירות שוחד, לא עמד בדרישות המוסריות לעיסוק בראיית חשבון. פסק הדין דחה את הטענה כי החלטת המשיב הייתה מפלה, שכן הרשעתו של העותר התבססה על הודאתו שלו, בעוד הצד השני המעורב זוכה. בית המשפט הדגיש כי תפקידו של המשיב הוא לשמור על רמתו של המקצוע ואישר את החלטת המשיב כסבירה. השופט ויתקון הוסיף סייג לפיו אין לפרש את ההחלטה באופן שגוי ביחס לקביעת הכשירות לאחר שחלפה תקופה ארוכה יותר מאז ביצוע העבירה. לפיכך נדחתה העתירה, והצו המותנה בוטל.
חקיקה מקושרת
בג"צ 242/68 ישראל אר נ' מועצת רואי-חשבון בישראל, עליון (18.11.1968)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.