ע"א 3255/01

תקציר

המערער חתם על הסכם משכון אך טען כי יש לבטלו משום שהוטעה על ידי פקיד בנק להאמין שהוא חל רק על עסקה ספציפית. בית המשפט מצא כי טענתו בדבר אי-קיום עובדתי, כלומר לא הבין על מה הוא חותם, אינה מבוססת ואינה צפויה להתקבל. עוד טענה המערערת כי היקף הגופים המעורבים והיקף הנכסים המשועבדים בהסכם היו מטעים. עם זאת, בית המשפט אישר את תוקפו של הסכם המשכון, וציין כי הוא חל על חיובים ונכסים עתידיים, וחתימת המערער מרמזת על מודעות והסכמה. כמו כן, דחה בית המשפט את הטענות בדבר אי משלוח מכתבי התראה על ידי הבנק בדבר מימוש משכון, וקבע כי המערערת עודכנה. גם טענות המערערת בדבר קיזוז תוכנית חיסכון והתחייבות הבנק לכיסוי יתרת החוב נדחו בשל היעדר ראיות מספיקות. הערעור, אפוא, נעדר שחר, ובית המשפט הורה למערערת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ההחלטה התקבלה על סמך כתבי הטענות והממצאים העובדתיים הקודמים, והערעור נדחה.