פר"ק 65100-12-18

תקציר

## ניתוח משפטי של Insel נ' קריגר נדל"ן TLV בע"מ ואח' פסק דין זה מבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 18.9.2025, עוסק בבקשה של עו"ד יניב אינסל, המשמש כנאמן ומנהל מיוחד לנכסיהם של החייבים גל הרשקוביץ ואורן פילטר, וחברת קריגר נדל"ן בע"מ (בפירוק). הנאמן ביקש לבטל מספר הסכמים שנחתמו בין החייבים והחברה לבין המשיבים יהבים ניהול פרויקטים לבנייה בע"מ ("יהבים") וסבא ונסה בע"מ ("סבא ונסה"), בטענה כי מדובר ב"מרמה" ובכוונה להבריח נכסים מתוך הגופים חדלי הפירעון. ניתוח זה יתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים הפוטנציאליים שנדונו בפסק הדין. ### עקרונות משפטיים וחידושים שנדונו: **1. עסקאות הניתנות לביטול בחדלות פירעון:** * **העדפת מרמה (סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל וסעיף 355(א) לפקודת החברות):** עיקר טענת הנאמן נשענה על הוראות אלה, המאפשרות ביטול עסקאות שבוצעו על ידי גוף חדל פירעון להעדיף נושה אחד על פני אחרים באופן בלתי הוגן בתוך תקופה קצובה לפני הליכי חדלות פירעון. * **תנאים עיקריים:** פסק הדין מפרט בבירור את ארבעת התנאים הנדרשים להוכחת העדפת מרמה: (א) החברה בפירוק, (ב) החברה לא הצליחה לפרוע את חובותיה בעת ביצוע העסקה, (ג) העסקה נעשתה בהעדפת נושה או בשל כפייה שלא כדין, ו-(ד) העסקה התרחשה תוך שלושה חודשים מבקשת הפירוק. * **מבחן "מהלך העסקים הרגיל":** פסק הדין מתייחס למבחן "מהלך העסקים הרגיל" ככלי עזר להערכת כוונתו הסובייקטיבית של החייב. עסקאות המתבצעות במהלך העסקים הרגיל ובתנאים מקובלים נוטות פחות להיחשב כהעדפה. * **נטל ההוכחה:** בית המשפט חוזר ומדגיש כי הנטל להוכיח העדפה במרמה מוטל על בעל התפקיד (הנאמן). נטל זה נחשב גבוה, ודורש הוכחת מטרה דומיננטית לטובת נושה מסוים. * **חידוש/פרשנות משפטית:** בחינתו המדוקדקת של בית המשפט את עיתוי העסקאות ביחס להליכי חדלות הפירעון היא קריטית. הוא מדגיש כי חלון שלושת החודשים הוא "מחסום בסיסי" שנועד להגן על הציפיות הלגיטימיות של הנושים ולהפחית את אי הוודאות. בית המשפט דחה את ניסיונו של הנאמן להשתמש בבקשות פשיטת רגל קודמות (משנת 2016) כמועד הקובע, ואישר את החלטת בית המשפט לפתוח תיקים חדשים בשנת 2018, ובכך לדחוק את התקופה הרלוונטית אל מחוץ למסגרת הזמן הקבועה בחוק. זה מדגיש את הפרשנות המחמירה של מגבלות הזמן הסטטוטוריות בדיני חדלות פירעון. * **מענקים בטלים (סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל):** הנאמן ביקש גם להחיל את סעיף 96, המבטל מענקים שניתנו על ידי אדם תוך שנתיים מפשיטת הרגל. * **אי תחולת פירוק חברות:** פסק הדין קובע בתוקף כי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל אינו חל בדרך כלל על פירוק חברות, תוך ציטוט פסקי דין של בית המשפט העליון (למשל, *פריצקי נ' ברגזון* ו-*קרויזר*). * **חריג "הרמת מסך":** מקרה *קרויזר* נדון כחריג פוטנציאלי שבו בית המשפט עשוי להרים את מסך ההתאגדות אם חברה נמצאת בבעלות אדם פושט רגל יחיד ויש "ערבוב מוחלט של כספי החברה עם כספים של גופים אחרים וכספים פרטיים של בעל המניות". עם זאת, בית המשפט מצא כי הנסיבות הספציפיות של המקרה הנוכחי אינן עומדות ברף הגבוה הזה להרמת מסך. * **הבחנה מהמקרה שלפנינו:** בית המשפט הבחין בפרשת *קרויזר* בכך שציין כי מדובר בפשיטת רגל פרטנית ולא בפירוק חברה, וכי העסקאות במקרה הנוכחי הן "עסקאות אמיתיות" הכרוכות בהעברת זכויות בפרויקטים לביצוע, להבדיל מ"שדרוג מעמד הנושים" גרידא. * **פרשת אלידורי:** ההתייחסות לפרשת *אלידורי* מחזקת עוד יותר את הקושי בהחלת סעיף 96 על חברות, אם כי היא מכירה באפשרות התיאורטית של הרמת מסך בין חברות לבעלי המניות. **2. תוקף חוזי וחוקיות:** * **"חוזים לשם מראית עין" או חוזים בלתי חוקיים (סעיפים 13 ו-30 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג-1973):** הנאמן טען כי חלק מההסכמים בטלים בשל היותם חוזים לשם מראית עין או חוזים בלתי חוקיים. * **בקשה:** בית המשפט שקל טענה זו אך בסופו של דבר מצא כי הנאמן לא עמד ב"סטנדרט ההוכחה המוגבר" הנדרש לתביעות של הברחת נכסים וחוזים לשם מראית עין. המשך פיתוח הפרויקטים על ידי המשיבים ומעורבותה של קבוצת חג'ג' (אם כי לא נבדקה במלואה בשל אי זימונו של הנאמן) נתפסו כגורמים הנותנים לגיטימציה לעסקאות. **3. עקרונות דיני תאגידים:** * **אישיות משפטית נפרדת:** בית המשפט אישר בעקביות את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, תוך הבחנה בין החייבים (יחידים), החברות שבשליטתם (הרשקוביץ בע"מ ואורן פילטר בע"מ) לבין החברה שפורקה בסופו של דבר (קריגר נדל"ן בע"מ). עיקרון זה היה יסודי בדחיית תחולתו של סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. * **סמכויות הנאמן (סעיפים 305 ו-307(א)(1) לפקודת החברות):** סעיפים אלה, המעניקים למפרק סמכויות נרחבות לגבות נכסים ולתבוע בשם החברה, הוכרו כהוראות מאפשרות כלליות אך לא כעילה מהותית לפסילת עסקאות. **4. חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018:** * **סעיף 223(ב):** הנאמן ניסה להפעיל את סעיף 223(ב) לחוק זה, המאפשר תשלום שווי הנכס אם החזרתו בלתי אפשרית או בלתי צודקת. * **תחולה רטרואקטיבית:** בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי החוק לא היה בתוקף במועד הרלוונטי וכי אין הצדקה להרחיב את השפעתו הפרשנית לקביעת כללים רטרואקטיביים. זה מדגיש את העיקרון שחוקים חלים בדרך כלל באופן פרוספקטיבי. **5. סטנדרטים ראייתיים והיבטים פרוצדורליים:** * **נטל ההוכחה על הנאמן:** פסק הדין חוזר ומדגיש כי הנטל להוכיח את אופי ההונאה הנטען של ההסכמים והברחת הנכסים מוטל באופן ישיר על הנאמן. * **"סטנדרט הוכחה מוגבר" להונאה:** בית המשפט מדגיש כי טענות על הברחת נכסים ו"חוזים לשם מראית עין" דורשות סטנדרט גבוה יותר של הוכחה, כולל ראיות ל"סימני הונאה", שהנאמן לא הצליח לבסס. * **חיסרון מידע:** תוך הכרה ב"חיסרון המידע" של הנאמן ובשיתוף הפעולה הלא מיטבי של המשיבים במתן מסמכים, בית המשפט מצא כי אין בכך די כדי להוכיח כוונת מרמה. * **אי זימון עדי מפתח (קבוצת חג'ג'):** נקודה פרוצדורלית משמעותית היא הימנעות הנאמן מזימון נציגי קבוצת חג'ג' לעדות. בית המשפט ראה בכך מכשול לעניינו של הנאמן, שכן מעורבותו של חג'ג' הייתה יכולה לספק ראיות אובייקטיביות מכריעות לגבי הלגיטימיות של העסקאות, ובמיוחד של פרויקט טאגור. זה מדגיש את החשיבות של גישה מקיפה לאיסוף ראיות וחקירת עדים. * **מהימנות עדות העד (אופיר):** בית המשפט בחן את עדותו של אופיר (המשיב 3) אך גם הצביע על סתירות וחוסר עקביות, בעיקר בכל הנוגע לזמני תשלום ואי התאמות בהנהלת חשבונות. עם זאת, נטל ההוכחה הכולל נותר על הנאמן. **6. חידושים משפטיים/סוגיות פרשניות:** * **פרשנות לוחות הזמנים של חדלות פירעון:** היישום המחמיר של בית המשפט של תקופת ההסתכלות לאחור של שלושת החודשים על העדפת הונאה, וסירובו להחיל רטרואקטיבית הליכי פשיטת רגל קודמים שנדחו, מוכיחים מחויבות ללשון החוק הברורה ולהגנה על עסקאות בתום לב. * **ההבחנה בין יחיד לחדלות פירעון תאגידית:** התיחום הברור בין הליכי פשיטת רגל פרטניים של החייבים לבין הליכי הפירוק של החברה הוא היבט יסודי בהנמקת בית המשפט. * **תפקידם של "מתווכים" ו"חברות ניכיון שיקים":** חששותיו של הנאמן לגבי ניתוב תשלומים באמצעות מתווכים וחברות ניכיון שיקים צוינו כמעוררים "ספקות". עם זאת, מבלי לעמוד בנטל ההוכחה המוגבר לכוונת הונאה, פרקטיקות אלה, למרות שאינן אידיאליות, לא היו מספיקות כשלעצמן כדי לפסול את העסקאות. ### סיכום: בסופו של דבר דחה בית המשפט את בקשת הנאמן, וקבע כי הוא לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש כדי להוכיח כי ההסכמים היו במרמה, היוו הברחת נכסים או העדפות הניתנות לביטול. בעוד שבית המשפט הכיר באי סדרים מסוימים במסמכי התשלום ובשיתוף הפעולה של המשיבים, לא היה בהם די כדי להתגבר על הסף החוקי לפסילת העסקאות, במיוחד בהתחשב בלוחות הזמנים הכרוכים בכך ובעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. פסק הדין מדגיש את החשיבות של פרשנות סטטוטורית ברורה, יישום קפדני של סטנדרטים ראייתיים בדיני חדלות פירעון, ואת האחריות הפרוצדורלית של המבקש בהצגת תיק שלם. אי הוכחת כוונת מרמה או עמידה בתנאים הספציפיים של חקיקת חדלות פירעון הובילה לדחיית טענות הנאמן.