ע"א 1019/90

תקציר

עניינו של תיק זה נסוב סביב מחלוקת בדבר בעלות בנכס בין המערערת, בעלה המנוח ושתי אחיותיו (המשיבים 2 ו-3). בני הזוג נישאו בשנת 1946 אך לא היו להם חיי נישואין תקינים יחד, מה שהוביל את בית המשפט המחוזי לפסוק נגד טענת המערער לבעלות משותפת בהתבסס על חזקת שיתוף הפעולה. הנכס המדובר נרכש כארבע שנים לאחר הנישואין אך נרשם רק על שם הבעל, ולאחר מכן הועבר לאחיותיו. המערערת הגישה תביעה ארבע שנים לאחר מות בעלה, בה ביקשה פסק דין הצהרתי בדבר הבעלות במחצית הזכויות בנכס, תביעה שנמחקה. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והסכים כי תנאי המינימום לחזקת שיתוף פעולה לא התקיימו במקרה זה, שכן בני הזוג לא חיו יחד. זאת ועוד, קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המשיבים תרמו כספית לרכישת הנכס תומכת באי תחולת הבעלות המשותפת. בית המשפט העליון הכריע גם בערעור שכנגד בעניין הוצאות המשפט, וקבע כי על המערערת לשלם למשיבים 3,000 ₪. השופט י' בך, השופט א' ברק והשופט ד' לוין הסכימו עם פסק הדין.