ע"א 107/87

תקציר

התיק נסוב סביב זכויות הירושה של פרידה מנדלסון, שחיה עם המנוח, משה שמואלי, במשך שש שנים לפני מותו. הסוגיה העיקרית הייתה האם מנדלסון, כידועים בציבור, זכאי לרשת מעיזבונו של שמואלי ללא נישואין פורמליים. על פי סעיף 55 לחוק הירושה, בן זוג שנותר בחיים יכול לרשת אם הוא חי "חיי משפחה במשק בית משותף" ואף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר בעת הפטירה. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה מנדלסון עמדה בתנאים אלה, והעניק לה זכות לרשת מחצית מהעיזבון, למרות היעדר צוואה וללא ראיות חותכות ליחסי אישות. בית המשפט הדגיש כי יחסים אלה נבחנים בגמישות, תוך התמקדות במאפייני חיים אמיתיים, הדדיים ומשותפים, כפי שהם באים לידי ביטוי באורח חייהם של מנדלסון ושמואלי – חיים משותפים, ארוחות משותפות ותמיכה הדדית. עוד הבהיר בית המשפט כי הפרדה כלכלית אינה שוללת את קיומו של משק בית משותף. עם זאת, באשר לרכבו של שמואלי, בית המשפט העליון לא מצא כל ראיה לכך שהוא חלק מהבית המשותף, וקבע כי יש לחלקו שווה בשווה בין מנדלסון לבין המערערת, בתו של שמואלי, שרה אלון. ההחלטה הדגישה את הכוונה להשוות את זכויות הירושה של ידועים בציבור לאלה של בני זוג נשואים, תוך הבחנה בין רכוש משותף על בסיס שילובו בחיים המשותפים.