ע"א 56920-01-20

תקציר

הערעור, שעניינו דחיית תביעת דיבה, מתבסס על מספר פרסומים בתקשורת המיוחסים לעורך הדין המשיב המייצג את אחיו של המערער שהואשם ברצח הוריהם. הפרסומים המדוברים נובעים בעיקר מראיונות שמסר המשיב לתקשורת בעת שייצג את אחיו של המערער במשפט הפלילי. המערער טען כי המשיב הוציא את דיבתו בפרסומים אלה. עם זאת, בית המשפט מצא כי מרבית הפרסומים היו דיווחים חלקיים על הדברים שנאמרו במהלך הדיונים הפליליים וחוסים תחת סעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע, המעניק חסינות למי שחוזר על דברי לשון הרע שנאמרו במהלך דיונים ציבוריים, כל עוד דיווחי הדיונים מלאים ומדויקים. זאת ועוד, חלק מהפרסומים נמצאו כהתבטאויות של המשיב בשם מרשו, ועל כן לא ניתן לייחסם אליו. באשר לשניים מהפרסומים, מצא בית המשפט כי המערער לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח שהם אכן נאמרו על ידי המשיב, מה גם שהמשיב טען כי מדובר בדיווחים חלקיים ולא מדויקים של הדברים שאמר בראיונות לתקשורת. בית המשפט דחה גם את טענת המערער כי המשיב הציג באופן חד צדדי את טענות ההגנה, שכן המשיב הבהיר שאלו הן עמדות ההגנה. לבסוף, קבע בית המשפט כי הצטרפותה של לשכת עורכי הדין להליך כצד מוצדקת, נוכח ההשלכות האפשריות של הערעור על כללי האתיקה של עורכי הדין, אף שלשכת עורכי הדין לא השפיעה בסופו של דבר על הממצאים. לפיכך, הערעור נדחה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים, כאשר בית המשפט ציין את הנסיבות הקשות של המקרה.