ע"פ 9058/16

תקציר

השופט, לאחר שבחן את נימוקי הערעור ושמע את טיעוני שני הצדדים, מציע לעמיתיו לדחות הן את ערעורו של המערער והן את ערעורו של המשיב על העונש. המערער הודה במרבית המעשים המיוחסים בכתב האישום, ובכך הגביל את היקף המחלוקת. יתר הסוגיות שבמחלוקת הוכרעו על ידי בית משפט קמא על יסוד הערכת הראיות וממצאי המהימנות. בית המשפט מצא את עדותן של שלוש המתלוננות – ל', ר' וי' – אמינה, והעדיף אותה על פני גרסת המערער לאירועים. האישום הראשון נגע להרשעתו של המערער בניסיון למעשה סדום בל' בארצות הברית, והשופט לא מצא עילה להתערב במסקנתו של בית משפט קמא בעניין זה. השופט גם אישר את ממצאיו של בית משפט קמא בנוגע למספר ותדירות העבירות שבוצעו נגד ל', וציין כי מובן שהקורבן לא זכרה את פרטיו המדויקים של כל אחד ממקרי ההתעללות בהתחשב באופי העבירות ובזמן שחלף. באשר לטענת המערער כי קיים ספק סביר באשר למודעותו לאי הסכמתה של ל', הצביעה השופטת על עדותה של ל' לפיה התנגדה במפורש למעשיו של המערער ולתלותה הכלכלית בו. השופט סבר כי די בהתנגדותה של ל' כדי להצביע על אי הסכמתה, ודחה את טענת המערער. האישום השלישי התייחס לעבירות שבוצעו נגד י'. השופט לא מצא סיבה לסטות מהערכות המהימנות של בית משפט קמא ואישר את עדותו של י' בנוגע למספר האירועים. באשר לאירוע ספציפי הנזכר בפסקה 2 לאישום השלישי, מצא השופט כי די בעדותה החד-משמעית של י', יחד עם הערכתו החיובית של בית המשפט את מהימנותה, כדי להרשיע את המערער. השופט דחה גם את טענות המערער באישום השלישי בדבר עיתוי האירועים והאישום הראוי על פי החוק. לבסוף, בהתייחסו לערעורים על גזר הדין, הגיע השופט למסקנה כי גזר דינו של בית משפט קמא אינו משקף כראוי את חומרת מעשיו של המערער ואת תוצאותיהם הבלתי הפיכות. לפיכך, הציע השופט להחמיר את העונש ל-14 שנות מאסר, תוך השארת יתר רכיבי העונש על כנם. השופט הנדל והשופט סולברג הסכימו עם ההצעה.