בע"מ 9881/05

תקציר

במקרה שפורט לעיל, התבקש בית המשפט המחוזי בתל אביב לדון במחלוקת משפטית ארוכת שנים בין שני בני זוג לשעבר בנוגע לתשלום דמי שימוש נאותים לבית מגורים משותף. לאחר משבר בחיי הנישואין והפירוד שבא בעקבותיו בתחילת שנות התשעים, הוענקו למבקשים אפוטרופסות ומשמורת בלעדית על ילדיהם, לצד צו הרחקה כנגד המשיב. לאחר מכן עבר האחרון לדירה נפרדת בתל אביב. שנים לאחר מכן הגיש המבקש תביעה לדמי שימוש בבית המשפחה המורחב ברמת השרון, שם התגוררו עם הילדים. בית המשפט לענייני משפחה קיבל טענה זו באופן חלקי, וחייב תשלום דמי שכירות החל ממועד הגשת התביעה, בקובעו כי קודם לכן המשמורת הבלעדית של הילדים הצדיקה שימוש בלעדי בבית המגורים על ידי המבקש. עם זאת, מאחר שחמישה ילדים הפכו לבגירים עד אז, ולאור הרלוונטיות המיושנת של צו ההרחקה, דחה בית המשפט המחוזי תחילה את ערעורו של המשיב, תוך שהוא מצטט תקדימים לפיהם מי שהוצא מנכס בצו בית משפט אינו זכאי לשכר טרחה כזה. עם זאת, הועלו חששות לגבי השלכות ההסרה והאם התגמול הראוי מוצדק. בית המשפט בחן סוגיות רחבות יותר, כגון תפקידו של בן הזוג בהארכת תקופות השיתוף והחובות המשפחתיות האפשריות בתקופת הצבא או ההשתלמות. בסופו של דבר, החליט בית המשפט להחזיר את העניין לבית המשפט לענייני משפחה על מנת לבחון מחדש את שכר הטרחה, בהתחשב בצווי הרחקה מתמשכים ובנסיבות משפחתיות אחרות, תוך שהוא דוחק בצדדים לסיים את פירוקם.