ע"א 50402-06-11

תקציר

החלטת בית המשפט לדחות את גרסת האירועים שהציג גרא, המערער, ובמקום זאת לצדד בגרסת הבנק בנוגע להעברות כספים בטלפון ובפקס, התבססה על התרשמותם הישירה מהתצהירים, העדויות והראיות שהוצגו. בית המשפט מצא את התנהגותו של גרא בחשבון הבנק של אקופוד לפני נסיעתו לחו"ל, יחד עם עדותו הלא משכנעת, כחשודות ביותר. זאת ועוד, התייחסותו של בית המשפט לטפסי האישור להעברות טלפון ופקס השפיעה באופן שולי בלבד על ההחלטה. ערכאת הערעור בחרה גם שלא להתייחס לטענתו של גרא כי הוראות ההרשאה מפלות, שכן טענה זו לא הוצגה בערכאה הנמוכה יותר. באשר להליך זיהוי הלקוח, הסכים ערכאת הערעור עם קבלתו של בית משפט קמא את תצהיריהם ועדויותיהם של עובדי הבנק, לפיהם העברות הכספים בין החשבונות בוצעו על סמך הנחיות טלפוניות של גרא. ערכאת הערעור הדגישה כי החלטתו של בית משפט קמא התבססה על התרשמות בלתי אמצעית ממהימנות העדים ואין לפסול אותה בערעור. בית המשפט דחה גם את טענתו של גרא כי לא היה מודע לעסקאות המתבצעות בחו"ל, וקבע כי לא סביר שהוא לא יהיה מודע כלל לפעילות הענפה בחשבונות הבנק במהלך היעדרותו. ככלל, ערכאת הערעור קבעה כי החלטת בית משפט קמא הייתה בצדק לטובת גרסת הבנק לאירועים. הערעור נדחה, ואקופוד חויבה לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הבנק, כאשר הסכום שהופקד הועבר לבנק לצורך כך. פסק הדין התקבל פה אחד בין השופטים, והערעור נדחה.