בש"פ 7243/22

תקציר

הכרעת הדין האמורה עניינה באירוע אלים בו ירה לכאורה המערער, המקורב למתלוננת ולאחיותיה. פסק דינו של השופט דוחה את הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער, בנימוק של קיומו של בסיס ראייתי לתיאוריית התביעה בתיק. מרכזית לכך היא זיהויו של המערער על ידי שלוש האחיות, שזיהו אותו למרות ניסיונו להסוות את חזותו. המתלוננת ואחותה הגדולה תיארו באופן עקבי את מרחקו של היורה מהן כנע בין מטר לשני מטרים, וכל שלושת העדים הכירו את המערער היטב, מה שאפשר להם לזהות אותו על פי מבנה גופו ותווי פניו שהיו גלויים למרות המסכה שלו. השופט מוצא את עדויותיהם אמינות, במיוחד לאור הדמיון בתיאוריהם והזמן הקצר שחלף בין האירוע לבין דבריהם. השופט מקבל את טענות ההגנה, שבמרכזן חוסר עקביות לכאורה בעדויות העדים בנוגע לפרטים שוליים, אך ממעיט ממשמעותן, במיוחד כאשר ההתמקדות היא בסוגיה המהותית של זיהוי. השופטת מתייחסת ודוחה גם טענות הנוגעות להצגת תמונתה של המערערת למתלוננת במהלך חקירתה, מצבן הנפשי לכאורה של המתלוננת ואחותה והערות החוקרים במהלך שחזור האירועים. השופט מגיע למסקנה כי קיימות די ראיות המצדיקות את מעצרו של המערער עד להכרעה בהליך העיקרי, במיוחד נוכח חומרת המעשים המיוחסים להם, הקשר המשפחתי בין הצדדים והסיכון לפגיעה במתלונן.