ע"פ 72/60

תקציר

היועץ המשפטי לממשלה ערער על החלטת בית המשפט המחוזי לבטל כתב אישום נגד שני משיבים, הייל סלמאן ג'ועייה ומשיב נוסף, המאשים אותם בהריגה, בנימוק שכבר זוכו מהאישום בבית משפט שלום. המשיבים הואשמו תחילה בתקיפה, אך במהלך המשפט מתה המתלוננת. התביעה ביקשה "לדחות את התיק" מבלי לנמק את הנימוקים, ובית משפט השלום זיכה את המשיבים. מאוחר יותר הגיש נגדם היועץ המשפטי לממשלה כתב אישום בגין הריגה בבית המשפט המחוזי, אך רוב השופטים קיבלו את טענת המשיבים בדבר סיכון כפול ודחו את כתב האישום. הערעור נועד לערער על החלטה זו. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע, כי זיכויו של בית משפט השלום היווה מעשה של בית המשפט, אשר מנע מהמשיבים לעמוד שוב לדין בגין אותה עבירה. למרות שבית משפט השלום לא היה מוסמך לדון באשמת ההריגה, הזיכוי מאשמת התקיפה, בהתבסס על אותן עובדות, שימש כהגנה. השופטים הדגישו כי מעשה בית המשפט, המציב מחסום בפני חידוש המשפט, נבדל מעקרון הסיכון הכפול. בנוסף, בית המשפט דן בהשלכות של מעשים פרוצדורליים והתנהגות הצדדים במהלך המשפט, והדגיש כי הם יכולים לקבוע את התוצאה. תקנה 265 לתקנות סדר הדין בבתי משפט השלום, שקבעה את זיכויו של שופט השלום, קיבלה אף היא תוקף. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שהוא מאשר את זיכוי המשיבים.