ע"א 8987/05

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שתי בקשות מתחרות לסימן המסחר "סבון של פעם". מר יהודה מלכי (המערער) טען להיסטוריה של שימוש בסימן מאז שנת 1966, הקשורה לשיטות ייצור הסבון המסורתיות של משפחתו. לטענתו, השימוש שעשה בסימן היה משמעותי וארוך שנים. בתוך כך, פתחה המשיבה בשנת 1997 חנות תחת אותו שם, ולטענתה הפכה מותג זה לפופולרי במאמצי מכירה ושיווק ניכרים. רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר העדיף את המשיבה וקבע כי הם עשו שימוש משמעותי בסימן וקשרו אותו למוצריהם. הרשם בחן שלושה מבחנים מרכזיים: תאריך הבקשה, היקף השימוש ותום הלב. בעוד מלכי הגיש את בקשתו בפני המשיב, מצא הרשם כי השימוש של מלכי בסימן משני למותג העיקרי שלו, "ירדן", אינו מספיק כדי לבסס זכויות סימן מסחר חזקות. בנוסף, בדיקת הפוליגרף הוגדרה כחסרת חשיבות בשל חוסר עקביות בטענותיו של מלכי ובראיות שהוצגו. הרשם ציין כי מלכי הגביר את השימוש בסימן לאחר שהמשיבה ביססה נוכחות חזקה בשוק, דבר שהצביע על חוסר תום לב. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ובכך אישר את זכותה של המשיבה לסימן המסחר והדגיש את מגבלות התוצאות המשפטיות הבינאריות בסכסוכים מסוג זה. הועלו הצעות להחלטות חלופיות ושוויוניות יותר, כגון צעדי פיצוי, אך אלה לא ננקטו כחוק. בית המשפט אישר את החלטת הרשם להעניק את סימן המסחר למשיב, והותיר את מלכי ללא פיצוי בגין שימושו הקודם.