ת"א 1057/03

תקציר

הערר מערער על החלטת שמאי מכריע שקבע כי אין היטל השבחה עקב מימוש זכויות הבנייה על ידי המשיבים לאחר אישור תכנית. המסגרת הנורמטיבית לדיון כוללת סעיפים רלוונטיים בחוק התכנון והבנייה ובתוספת השלישית שלו, העוסקים ב"השבחה" – עליית ערך מקרקעין עקב תכניות מאושרות – ומימוש זכויות, המתבצע באמצעות קבלת היתר בניה, התחלת שימוש או העברת זכויות. העובדות אינן שנויות במחלוקת. המשיבים רכשו קרקע בשנת 1996 ותכניות קודמות אפשרו בנייה של עד 350 מ"ר. עם זאת, בניית כל בית הייתה מותנית בהגשת תכנית מפורטת. תכנית חדשה שאושרה בשנת 2000 הגדילה את אחוזי הבנייה ל-50% וחילקה את הקרקע לארבע חלקות. המשיבים ביקשו והשיגו היתר בניה בהיקף קטן מהמקסימום המותר, בתוספת 170 מ"ר. ל-116 מ"ר הקיימים. בית. השמאי המכריע שגה בהגיעו למסקנה שאין השבחה, שכן הוא התבלבל בין שלב ההשבחה לשלב המימוש. יתר על כן, הוא המציא בטעות את המושג "השבחה חלקית". בית המשפט מבהיר כי השבחה מתרחשת בשני סוגים או רמות: "השבחה מוגבלת", שמשמעותה הנגשת זכויות בנייה קיימות בעבר אך לא זמינות, ו"השבחה מלאה", המקנה זכויות בנייה חדשות לחלוטין. המשיבים מימשו באופן חלקי זכויות הקשורות להשבחה מוגבלת, ולבית המשפט חסרים הנתונים לחישוב שווי השבחה זו ולכן הוא מחזיר את התיק לשמאי המכריע. בית המשפט גם קובע כי יש לחשב את הריבית החל מיום 1.1.2000, ומסרב להוציא צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.