עפ"ת 48259-11-23

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לדחות את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. בית המשפט שמר את ההתערבות בענייני קביעות עובדתיות ומהימנות למקרים חריגים, ומקרה זה לא נכנס לקטגוריה זו. פסק דינו של בית משפט קמא התבסס על התרשמותו מעדויות השוטר והמערער, והעדיף את הראשון על פני האחרון. ערכאת הערעור הסכימה עם הערכתו של בית משפט קמא ולא ראתה עילה להתערב. די היה בעדותו של קצין המשטרה, יחד עם ראיות הווידיאו, כדי להרשיע את המערער מעבר לספק סביר בעבירה של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת המערער בדבר כשלים ראייתיים בדבר היעדר תיעוד, שכן די היה בתיעוד הקיים כדי לבסס את העבירה. גם העונש שהוטל על המערער, קנס קנס ופסילה על תנאי, היה סביר, בהתחשב בהרשעותיו הרבות הקודמות בתעבורה, לרבות חלקן בגין אותה עבירה. לפיכך, גם הערעור על גזר הדין נדחה, והמערער נדרש לשלם את הקנס בתוך 90 יום.