בש"פ 266/16

תקציר

גזר הדין המדובר מתייחס לקטין שהוגש נגדו כתב אישום בגין התפרעות, תקיפה בנסיבות מחמירות ויידוי אבנים לעבר רכב. האירוע התרחש כאשר שני נהגים יהודים נכנסו בטעות לכפר ערבי והותקפו על ידי המון מקומיים שזיהה אותם כיהודים. המערער היה בין הקהל ונטען כי יידה אבנים לעבר הרכב, תוך שהוא גורם לפציעתם של הנוסעים ולנזק לרכב. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בנימוק של חומרת האירוע והסכנה הנשקפת ממנו לשלום הציבור. בערעור על החלטה זו נטען כי היה על בית המשפט לקבל את המלצת שירות המבחן לשחרר את המערער לטיפולו של קרוב משפחה, בהתחשב במעמדו הקטין ובעברו הפלילי הנקי. בנוסף, טענה ההגנה כי חקירתו של המערער הייתה פסולה שכן היא התנהלה ללא נוכחות הוריו וכי הראיות נגדו נחלשו עקב שחרורם של שני נאשמים נוספים בתיק. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי בידי המדינה די ראיות כדי להצדיק את מעורבותו של המערער בפיגוע וכי הסכנה הנשקפת ממנו לשלום הציבור היא חלק אינהרנטי מהעבירה המיוחסת לו. בית המשפט הדגיש את חומרת האירוע, שלא היה מקרה בודד של יידוי אבנים אלא תקיפה ממוקדת של יהודים. עוד צוין כי גילו של המערער אינו שולל את הסיכון הנשקף ממנו, במיוחד נוכח האווירה הנוכחית של מתיחות ביטחונית מוגברת. עוד קבע בית המשפט כי אירועי יידוי אבנים מבוצעים פעמים רבות על ידי קטינים וכי האינטרס בהגנה על שלום הציבור גובר על שיקולי השיקום במקרה זה. לפיכך, צו המעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגד המערער נשמר.