ת"פ 31268-11-18

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של גזר הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **ניתוח משפטי מקיף של גזר הדין בעניין ת"פ 31268-11-18 מדינת ישראל נ' גבריאל אבטן** **מבוא** פסק דין זה, שניתן בבית משפט השלום בקרית גת על ידי כב' השופטת נגה שמואלי-מאייר, עוסק בהרשעתו של הנאשם, גבריאל אבטן, בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הניתוח יתמקד בעקרונות המשפטיים שהנחו את בית המשפט בקביעת מתחם העונש ההולם ובגזירת הדין בפועל, וכן בשיקולים המיוחדים שהופיעו במקרה זה. **א. רקע עובדתי והליך משפטי** 1. **עובדות כתב האישום:** הנאשם הורשע על סמך הודאתו בעבירת איומים כלפי גרושתו. האיומים, שנשלחו באמצעות אפליקציית "ווטס-אפ" (הודעות טקסט והודעות קוליות), כללו איומים על חייה, פגיעה גופנית ("אני שובר לך את הפנים ואת הרגלים ואת הידיים"), השחתת רכוש ("כל הבית שבור"), וגירוש מהבית ("אין לך בית"). האיומים בוצעו על רקע הליכי גירושין בין הצדדים. 2. **הליך המשפט:** * **הודאה והרשעה:** הנאשם הודה במיוחס לו והורשע. * **הפניה לשירות המבחן:** לאחר הרשעתו, הופנה הנאשם לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר, על מנת שתתקבל תמונה מלאה של הנסיבות האישיות. * **עיכוב מתן גזר דין:** מתן גזר הדין עוכב בשל אי התייצבות הנאשם לשירות המבחן, ומאוחר יותר, אף לא התייצב לדיון בבית המשפט בשל עיכוב יציאתו מחו"ל (דרכונו נלקח במרוקו). * **גזירת דין בהעדר הנאשם:** חרף אי התייצבותו, ובהסכמת הנאשם ובאי כוחו, ניתנה החלטה לגזור את הדין בהתאם לסעיפים 128(2) ו-129 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, ובהתבסס על פסיקה קודמת. **ב. עקרונות משפטיים ושיקולים בקביעת מתחם העונש ההולם** 1. **עקרון ההלימה:** בית המשפט פתח בקביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, המבסס את הענישה על עקרון ההלימה. עיקרון זה מחייב התאמה בין חומרת העבירה, ערכים חברתיים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, לבין העונש שנגזר. 2. **ערכים חברתיים שנפגעו:** בית המשפט הדגיש כי עבירת האיומים פוגעת בשלוות נפשו של הפרט ובחופש הפעולה שלו. האיום נועד להניע אדם לפעולה בניגוד לרצונו החופשי. במקרה זה, הפגיעה בערכים אלו נחשבה "ממשית" בשל צבר האיומים, אופיים הקשה והעובדה שהופנו כלפי בת זוג (לשעבר). 3. **נסיבות הקשורות בביצוע העבירה:** * **זהות המאוים והקשר:** הדגש הושם על כך שהאיומים כוונו כלפי בת זוג (לשעבר), עובדה שנזקפה לחובת הנאשם, שכן ביצוע עבירה בתוך התא הזוגי (גם אם פורק) נחשב מחמיר. * **אופי האיומים:** האיומים תוארו כ"רצף של איומים חוזרים ונשנים לפגיעה קונקרטית בחייה של המתלוננת", ולא כאיומים "ערטילאיים גרידא". חומרתם נבעה מהיכולת ליצור "פחד ממשי ומצוקה נפשית". * **היעדר תכנון מוקדם:** בית המשפט ציין כי לא נראה שהייתה תכנון מוקדם, אך הדגיש שאין ליתן משקל מופרז לנסיבה זו, שכן עבירות אלימות במשפחה מתבצעות לעיתים קרובות "בעידנא דריתחא". * **היעדר נזק ממשי:** בית המשפט הכיר בכך שלא נגרם נזק ממשי, אך קבע שאין לייחס לכך משקל רב, שכן חומרת עבירות האיומים טמונה בעצם ביצוען ולאו דווקא בתוצאותיהן. 4. **מדיניות הענישה הנוהגת:** * **סקירת פסיקה:** בית המשפט סקר פסקי דין בנוגע לעבירות איומים, וקבע כי בדרך כלל, במקרים של עבירת איומים אחת, מתחיל מתחם הענישה ממאסר מותנה. * **אינדיבידואליות והבחנה:** הודגש כי כל מקרה נבחן לגופו, וכי יש לבצע אבחנות בין פסקי דין שונים. במקרה זה, הובהר כי נסיבותיו של הנאשם (נעדר עבר פלילי, אורח חיים יציב) שונות מהמקרים שהוצגו על ידי המאשימה (בעל עבר פלילי, ביצוע עבירה נוספת כלפי אותה מתלוננת). * **"מלאכת מחשבת":** בית המשפט ציטט את האמירה הידועה כי "ענישה היא מלאכת מחשבת – ולא מלאכת מחשב", והדגיש כי אין לגזור עונש על סמך כותרות בלבד. 5. **קביעת מתחם העונש ההולם:** בסופו של דיון, בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם ינוע **בין מאסר מותנה לבין 10 חודשי מאסר בפועל**. **ג. גזירת העונש הספציפי והשיקולים הייחודיים** 1. **נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא לחוק העונשין):** * **עבר פלילי נקי:** הנאשם נעדר עבר פלילי, מה שנחשב כהוכחה לאורח חיים נורמטיבי ושומר חוק. * **הבעת חרטה והודאה:** הנאשם הודה במעשיו, חסך זמן שיפוטי, ומנע את הצורך בעדות המתלוננת. בית המשפט התרשם מחרטתו הכנה. * **זמן שחלף:** העובדה שהעבירה בוצעה בשנת 2018, ושבפרק הזמן שחלף מאז לא הסתבך הנאשם בפלילים, נתנה משקל לקו. * **גיל צעיר והליך מעצר:** גילו הצעיר של הנאשם והעובדה שהיה עצור לתקופה מסוימת (גם אם לא מהווה "מקדמה על חשבון העונש"), נלקחו בחשבון כשיקול מרתיע. * **עמדת המתלוננת:** בית המשפט נתן משקל לעמדת המתלוננת, כפי שבאה לידי ביטוי בתסקיר ובמסמך נ/2. היא אינה חשה מאוימת, רואה באירוע "אירוע נקודתי", ואף תרמה בעצמה להתלהטות הרוחות. * **נסיבות חיים מורכבות:** בית המשפט התייחס לנסיבות חייו המורכבות של הנאשם, כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן. * **הפחתת מסוכנות:** שירות המבחן העריך הפחתה במסוכנות הנשקפת מהנאשם לאור לקיחת אחריות, הפקת לקחים, יכולת תפקודית, רתיעה מההליך, גירושיו מהמתלוננת ועמידתו בהסדרים. * **קושי בשיקום "מוסדי":** למרות הערכת שירות המבחן שיש מסוכנות מסוימת, הנאשם הביע קושי כלכלי המונע ממנו להשתלב בהליך טיפולי. בית המשפט פירש זאת כהסתפקות בהסתפקות ב"ענישה צופה פני עתיד". * **הוכחת שיקום ללא "מוסד":** בית המשפט אימץ את הגישה כי לעיתים הסתפקות באורח חיים נורמטיבי, שיתוף פעולה עם רשויות החוק והימנעות מעבירות נוספות, יכולה להעיד על שיקום. 2. **גזירת הדין בפועל:** * **התלבטות:** בית המשפט הודה כי מלאכת גזירת הדין אינה קלה, והדבר נעשה "לא בלי התלבטות". * **רף תחתון:** לאור מכלול השיקולים, ובפרט החרטה, ההודאה, המלצת שירות המבחן, והחשש שמא מאסר (אפילו בעבודות שירות) יפגע קשות בנאשם ובמתלוננת, מצא בית המשפט לנכון "ללכת לקראתו" ולהשית עונש ברף התחתון של המתחם שנקבע. 3. **העונשים שנגזרו:** * **מאסר מותנה:** 6 חודשי מאסר על תנאי, שיופעל אם יעבור הנאשם עבירה בה הורשע תוך 3 שנים. * **פיצוי:** 3,500 ₪ למתלוננת, שקוזזו מסכום ההפקדה במסגרת הליך המעצר. **ד. חידושים ודגשים** 1. **גזירת דין בהיעדר הנאשם:** ההחלטה לגזור דין בהיעדר הנאשם, על אף המגבלות הרגילות, ממחישה את הגמישות של בית המשפט להגיע להכרעה צודקת גם בנסיבות חריגות, תוך שמירה על זכויות הנאשם (הסכמתו) והסתמכות על הסדר הדיוני. 2. **משקל לעמדת הקורבן:** פסק הדין מדגיש את חשיבות עמדת הקורבן, אך גם מבהיר שאינה השיקול היחיד. במקרה זה, עמדת המתלוננת, שראתה באירוע נקודתי ולא חשה עוד מאוימת, הייתה גורם משמעותי בהקלה בעונש. 3. **התמודדות עם נסיבות חיים מורכבות:** בית המשפט הפגין רגישות לנסיבות חיים מורכבות וקשיים כלכליים, ונתן לכך משקל בקביעת העונש, תוך שהוא מנסה לאזן בין הצורך בהרתעה לבין ההשפעה על חיי הנאשם. 4. **"שיקום" ללא טיפול מוסדי:** הדגש על כך שניתן להגיע לשיקום גם ללא טיפול "מוסדי" או "שיקומי" אינטנסיבי, אלא דרך התנהלות נורמטיבית לאורך זמן, מהווה הכרה באפשרויות שיקום מגוונות. 5. **אזהרה מפני "מקלטי מס":** למרות ההקלה, בית המשפט הדגיש את סלידתו ממעשיו של הנאשם, ובכך סימן כי אין לראות במצב דברים זה "מקלטי מס" של בית המשפט. **סיכום** פסק הדין בעניין אבטן מדגים את המורכבות של מלאכת גזירת הדין, הכוללת איזון בין עקרונות משפטיים מושרשים (כמו עקרון ההלימה), לבין נסיבות אישיות של הנאשם והקריטריונים של מדיניות ענישה. בית המשפט נקט בגישה אינדיבידואלית, תוך שהוא נותן משקל למגוון שיקולים, החל מחומרת העבירה והפגיעה בערכים חברתיים, דרך נסיבות חייו של הנאשם, ועד לעמדת הקורבן. ההחלטה להקל בעונש ולהסתפק במאסר מותנה ופיצוי, במקרה של עבירת איומים חמורה, נובעת משקלול כולל של כלל השיקולים, תוך הבעת סלידה מהמעשים אך גם הכרה בהתנהלותו החיובית של הנאשם מאז ביצוע העבירה.