בש"א 7222/09

תקציר

התובעים, שאדמתם הופקעה לצורכי ציבור בשנת 1968, תבעו את הנתבעים על כך שמכרו את הקרקע לצד שלישי בשנת 2006 מבלי להגשים את המטרה הציבורית שלשמה הופקעו. התובעים דרשו 3,094,680 שקל - ההפרש בין מחיר המכירה של הקרקע לבין פיצויי ההפקעה שקיבלו בשנת 1981. אגרת התביעה נקבעה לפי תקנה 3(8) לתקנות בתי המשפט (אגרות), החלה על תביעות הקשורות למקרקעין. הנתבעים טענו כי היה מקום לקבוע את שכר הטרחה על 2.5% מהסכום הנתבע, שכן מדובר בתביעה כספית. עם זאת, בית המשפט קבע כי התביעה נובעת מההפקעה משנת 1968 וממעשי הנתבעים, והפך אותה לתביעה לנטילת זכויות במקרקעין מכוח דין, הנופלת תחת תקנה 3(8). תקנה זו נועדה להקל על יחידים שרכושם הופקע או ניזוק לטובת הכלל לתבוע פיצויים מבלי לשאת בנטל של עמלות גבוהות. מאחר שהתביעה נובעת מההפקעה ואי מילוי מטרתה הציבורית, שמר בית המשפט על סיווג האגרה המקורי. משכך, נדחתה בקשת הנתבעים לשינוי סיווג שכר הטרחה, והם חויבו לשלם את שכר טרחת עורך הדין של התובעים.