ע"א 7198/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בסכסוך על פינוי ופיצוי של מספר משפחות בעקבות הפקעת אדמותיהן בשכונת ראמיה שבפאתי כרמיאל. הקרקע המדוברת הופקעה בשנת 1976, ובעוד שהפינוי אושר על ידי בית המשפט בשנת 1992, הסכים מינהל מקרקעי ישראל לספק למשפחות קרקע חלופית ופיצוי כספי. עם זאת, התעוררה מחלוקת בנוגע לחלוקת הקרקע החלופית, שהובילה להתדיינויות מרובות. פסק הדין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, אותו מבקשים המבקשים להותיר על כנו, מתייחס לפינוי שתי המשפחות האחרונות שהיו מעורבות בסכסוך ארוך השנים. בית המשפט פסק לטובת עמדת רמ"י לפיה יש להקצות את הקרקע החלופית על בסיס עקרון הבעלות היחסית, וקבע לוח זמנים שבו יוכלו המשפחות לחתום על חוזי פינוי ופיצוי ולפנות את המקום. המבקשים, הנמנים עם המשפחות המעורבות, טוענים כי החלטת בית המשפט סותרת פסיקה קודמת וחורגת מהמסגרת הפרוצדורלית. הם מבקשים עיכוב ביצוע, בטענה שאם לא יעשו כן, הם ייאלצו לבחור בין חתימה על החוזים לבין פינוי מיידי של בתיהם. בתוך כך, במנהל מקרקעי ישראל מתנגדים נחרצות לעיכוב ומדגישים את הצורך לפנות את הקרקע כדי לאפשר שיווק ופיתוח של יחידות דיור באזור. לטענתם, פסק הדין אינו בלתי הפיך שכן המשפחות עדיין יקבלו פיצויים, ומדגישים את האינטרס הציבורי בקידום התכנון והבנייה. משיבים אחרים מחזיקים בעמדות שונות, כאשר חלקם תומכים בעיכוב ביצוע ואחרים טוענים לדחייתו. בסופו של דבר החליט השופט לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע, בנימוק של מאזן הנוחות וסיכויי הערעור הנמוכים. השופט הדגיש כי פסק דינו של בית משפט קמא מסדיר את הפיצוי ולא את הפינוי עצמו, כפי שנפסק כבר בשנת 1992. כמו כן, השופטת הסכימה עם טענת מנהל מקרקעי ישראל בדבר האינטרס הציבורי בקידום דיור ותכנון, וציינה כי המבקשים עדיין יקבלו פיצוי גם אם הפינוי ייצא לפועל. משכך, הוסר צו עיכוב הביצוע הזמני שניתן קודם לכן, והמבקשים נדרשו לשלם את הוצאות המשיבים.