ת"א 2032/00

תקציר

התובעים, חנה ואברהם כהן, טענו כי רכשו דירה מהנתבעים, יונה יהודה בניה ואופן בע"מ ובעליה יהודה יונה, בשנת 1994, וכי השתלטו עליה בשנת 1996. עם זאת, הם לא יכלו לספק מסמכים בכתב המעידים על המכירה, כגון חוזה רכישה, ולא שילמו מס רכישה. הנתבעים לא הגישו כתב הגנה, והמחלוקת האמיתית הייתה בין התובעים לבין הנתבע השלישי, בנק דיסקונט למשכנתאות, אשר פתח בהליכי הוצאה לפועל לתפיסת הדירה כפירעון הלוואות הבנייה שהעמיד לנתבע השני. שעבוד הבנק על הדירה נרשם לפני המכירה הנטענת לתובעים. בית המשפט מצא כי התובעים לא הצליחו להוכיח את עסקת המכר, וכי גם אם הייתה מכירה, היא לא התנהלה במהלך העסקים הרגיל משום שלא היה חוזה כתוב, לא שולם מס רכישה, והתובעים לא בדקו את מצב הזכויות בדירה. כמו כן, לבנק הייתה זכות קניינית למשכנתא על הדירה כבטוחה להלוואות שהעמיד. לפיכך, זכויות התובעים, אם היו כאלה, היו כפופות לזכות המשכון הקודמת של הבנק. התובעים גם לא עמדו בתנאים לתקנת השוק, שחייבו תום לב ומכירה במהלך העסקים הרגיל, ולכן לא יכלו לגבור על זכותו של הבנק. לבסוף, לתובעים לא היו זכויות שוויוניות בדירה שיעניקו להם עדיפות על פני המשכנתא של הבנק. משכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעים למתן פסק דין הצהרתי בדבר בעלות בדירה, והורה להם לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לבנק.