פר"ק 46339-08-17

תקציר

פסק הדין נסוב סביב בקשת המפרק להורות לחייב שלושה מזמינים (ביאר, מעגן וקבוצת פרשקובסקי) לשלם יתרות חוב בגין עבודות בנייה בפרויקטים שונים. המפרק ביסס את בקשתו על הסכמי ההתקשרות שנחתמו בין החברה בפירוק לבין המזמינים. עם זאת, בית המשפט מצא כי החברה המחתה את כל זכויותיה וחובותיה לשיקמה, זרוע השיקום שלה, כפי שנקבע בהסכם המכר ובפרוטוקול המסירה. המחאת זכויות זו, שאושרה על ידי בית המשפט, גרמה לכך שלחברה שבפירוק לא היו עוד עילות תביעה נגד המזמינים. כמו כן, החובות שנטל על עצמו המפרק בפרוטוקול המסירה, לרבות גביית חובות והבטחת תשלומים, לא אושרו על ידי בית המשפט ולכן לא יכלו לחייב את החברה או את קופת הפירוק. מכאן, שלמפרק לא הייתה עילת תביעה ישירה נגד הנציבים. בית המשפט עמד גם על המסגרת הפרוצדורלית המתאימה לבירור התביעות והגיע למסקנה כי יש ליישב את המחלוקות באמצעות הליכי תביעה נפרדים ולא במסגרת הליך הפירוק. זאת, משום שהמחלוקות האמיתיות היו צפויות להתעורר בין שקמה לבין המזמינים, והכללתן בהליך הנוכחי תפגע בזכויותיהם של צדדים שלישיים אלה. בית המשפט הדגיש כי האינטרס של קרן הפירוק היה עקיף בלבד ולא הצדיק פגיעה בזכויותיהם של מי שאינם צד להליך. לפיכך נדחו בקשות המפרק למתן הוראות, והמפרק הונחה לפתוח בהליכי תביעה נפרדים. בנוסף, חויב המפרק לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות בסך 2,000 ₪.