בד"מ 146/08

תקציר

פסק הדין דן ברלוונטיות של סעיף 41 לחוק לשכת עורכי הדין, המקנה ללשכת עורכי הדין סמכות משמעתית על מועמדים בתקופת התמחותם ועד לקבלת החלטה סופית בדבר קבלתם כחברים. ההרכב מסכים עם טענת הנתבע כי סעיף 41 אינו חל במקרה זה בשל הנסיבות הספציפיות. הנאשם סיים את התמחותו לפני זמן רב, לא עשה צעדים נוספים לקראת חברות, ובמקום זאת חזר לקריירה הקודמת שלו בתחום החינוך. הם לא מחפשים חברות עכשיו ולא עשו זאת במשך שנים רבות. משכך, קובע בית המשפט כי מצבו של הנתבע אינו כזה בו תלויה ועומדת או אף נדרשת החלטה סופית בדבר חברות. הטלת דין משמעתי על הנאשם למשך שארית חייו בנסיבות אלה תהיה בלתי מתקבלת על הדעת, בלתי סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם זכויותיו החוקתיות. היא גם תיצור אפליה בלתי הוגנת בין הנתבע לבין חברים אחרים בלשכת עורכי הדין. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי סעיף 41 אינו חל, והתביעה נגד הנתבע נדחית בשל היעדר סמכות עניינית.