ע"פ 4855/02

תקציר

פסק הדין של בית המשפט בתביעת האפליה עסק בסוגיית האכיפה הבררנית הנוגעת להחלטת התביעה שלא להעמיד לדין חברות מסוימות הקשורות לתיק קרטל שבו מעורב כמעט כל ענף הביטוח. הוא הבחין בין אכיפה חלקית מותרת לבין אכיפה בררנית פסולה, והדגיש כי בעוד תחושת צדק עשויה לאפשר ביטול כתב אישום תחת אכיפה בררנית, עליה להתבסס על שיקולים ענייניים. התביעה נדרשה לשקול היבטים כגון אופי העבירה, מספר המבצעים והאינטרס הציבורי. ההחלטה להעמיד לדין רק חלק מחברות הביטוח נחשבה סבירה בשל הנטל הרב שתטיל תביעה מלאה על מערכת התביעה ועל שוק הביטוח. בית המשפט הגיע למסקנה כי הגישה בה נקטה התביעה עומדת בסטנדרט הסבירות, ואין ראיות המצביעות על אכיפה שרירותית. עוד עולה מהדו"ח כי ההנהגה בקרטל, כפי שבא לידי ביטוי לוי רחמני, הייתה מרכזית, ובכך הצדיקה האשמות נגד חברות ואישים ספציפיים כמו איילון ונגה רחמני. התנהלות התביעה נמצאה בתום לב, חיזקה את הלגיטימיות של כתבי האישום ושללה את הצורך בפיטורים על בסיס טענות לחוסר צדק או חוסר הגינות. בנוסף, צוינו פגמים פרוצדורליים בחקירת החוקרים הפרטיים, אך אלה לא הצדיקו את פסילת תוצאות החקירה. בית המשפט יישם את עקרון הבטלות היחסית, וקבע כי למרות סוגיות פרוצדורליות, יש בסיס מספיק התומך בתביעה, וטענת ההגנה מפני צדק אינה מחזיקה מעמד. פגמיו של הליך החקירה, אף שהיו משמעותיים, טופלו על ידי בית המשפט, והבטיח כי הם אינם מאפילים על משקלן של הראיות התומכות בהרשעת הנאשמים. לפיכך, אישר בית המשפט את כתב האישום נגד המערערים, והותיר את הכרעת הדין על יסוד הראיות והעובדות שנקבעו.