רע"פ 3584/11

תקציר

במקרה שהוצג דחה בית המשפט בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה, שהפך בעבר את פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה. ההחלטה המקורית נגעה להפסקת השימוש הבלתי מורשה בקרקע חקלאית, כאשר בית משפט השלום סירב תחילה להוציא צו הפסקה בשל משך הזמן הממושך שבו נמשך השימוש הבלתי מורשה והציע להמתין לסיום ההליכים הפליליים הקשורים לכך. עם זאת, בית המשפט המחוזי מצא כי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה (1965), אין הגבלת זמן על הפסקת עבירות, תוך הדגשת אופיים הפיך של צווים אלה לעומת הריסות בלתי הפיכות. המבקשים טענו כי עיכוב הרשות שולל את הצורך בפעולה מיידית וטענו לדחייה עד להכרעה באישום הפלילי, בטענה שהאינטרסים שלהם גוברים על אלה של הרשות. המשיב, לעומת זאת, עמד על עליונותה של אכיפת החוק ועל הצורך לעצור לאלתר את העבירות המתמשכות. בית המשפט, לאחר שעיין בו, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי עיכובי אכיפה אינם מונעים פעולה אלא במקרים קיצוניים. היא שבה והדגישה כי כוונת הסיכול של סעיף 239 חורגת מעבר לחסימת עבירות חדשות בלבד, וכוללת הפסקת פעילות בלתי חוקית מתמשכת. משכך, משלא נמצאה סיבה ממשית לשנות את פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר, נדחתה בקשת רשות הערעור, ועיכוב הביצוע הוסר.