עת"מ 4861-04-10

תקציר

העותרים ערערו על החלטה תכנונית, בטענה כי פרשנות אחוזי הבנייה המותרים על פי תכנית מסוימת אינה נכונה. לטענתם, התכנית מאפשרת בנייה של 20% בקומה אחת או 10% בכל קומה בבניין בן שתי קומות, ואילו המשיבים וועדות התכנון פירשו את התכנית כמאפשרת 20% לקומה, ובסך הכל 40% בנייה. בית המשפט קבע כי פרשנותן של ועדות התכנון נכונה, שכן היא סבירה ועולה בקנה אחד עם פרשנויות קודמות של תכניות דומות. פרשנות זו נתמכה גם בכך שהיא אפשרה ניצול טוב יותר של שטח המגרש, ותאמה את מטרת התכנית ליצור שכונה כפרית. כמו כן, דחה בית המשפט את טענות העותרים בדבר הקלת ניוד אחוזי הבנייה והפלישה הנטענת לבנייה על אדמתם. העותרים לא הוכיחו כל פגיעה או סיבה מדוע לא היה מקום להעניק את ההקלה, ובית המשפט מצא כי שטח הבנייה הרצוי של המשיבים מיוצג במדויק. לבסוף, קבע בית המשפט כי ועדות התכנון לא טעו בכך שלא צירפו תכנית בניה, וכי חובת המשיבים לפצות את העותרים בגין כל נזק והדרישה לעורך דין קונסטרוקטור ראויה. ככלל, בית המשפט לא מצא פגם בהחלטה התכנונית ודחה את העתירה, תוך שהוא מורה לעותרים לכסות את הוצאות המשיבים.