ע"א 1405/19

תקציר

החלטת בית המשפט נסובה סביב סעיף 9 לחוק המקרקעין, העוסק בעסקאות שכנגד במקרקעין. במקרה זה, היו עסקאות סותרות של חלוקת עיזבון. בתחילה, הסכם חלוקת הירושה קבע כי חמאדה תעביר 555 מ"ר ליוסף. עם זאת, סיבוכים התעוררו כאשר עסקה אחרת נעשתה עם צד אחר. בית המשפט התמקד בשאלה האם הסכם חלוקת העיזבון מהווה עסקת מקרקעין על פי החוק. למרות שרישום ירושה אינו נחשב בדרך כלל לעסקה, העברה בין אחים בהקשר זה יכולה להיחשב כמכירה או מתנה, המשפיעה על סיווג העסקה. המערערים לא רשמו הערת אזהרה, מה שהוביל לטענות בדבר רשלנות. אלא שהמשיבה מס' 2 לא פעלה בתום לב, שכן התרשלה בבדיקת רישום המקרקעין טרם ביצוע העסקה והתעלמה מאזהרות קיימות. כתוצאה מכך, בית המשפט העדיף את העסקה הראשונית במסגרת הסכם חלוקת העיזבון. השופט עמית הדגיש את החשיבות של הנפקת הצהרות רישום והערות אזהרה בסמוך למועדי העסקה, כדי להימנע מסיבוכים משפטיים. הערעור התקבל, ובית המשפט הורה על מחיקת הערת האזהרה לטובת המשיב מס' 2, ובכך אישר מחדש את עדיפותו של הסכם חלוקת העיזבון. בנוסף, חויבו המשיבים בהוצאות המשפט של המערערים.