ת"ד 5209-05-11

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות תנועה, ביניהן רשלנות, גרימת תאונה, אי מתן זכות קדימה, נהיגה בזמן פסילה ושימוש ברכב לא מבוטח. המחלוקת העיקרית במהלך המשפט הייתה האם הנאשם או אישה אחרת, אחלס, נהגו ברכבו של הנאשם בעת התאונה. התביעה טענה כי מדובר בנאשם, ואילו הנאשם טען כי אחלאס הוא הנהג. השופט מצא את טענת התביעה משכנעת, וציין כי נהג הרכב השני שהיה מעורב בתאונה זיהה באופן עקבי את הנאשם כנהג, ושוטר הסיור שהגיע למקום מיד לאחר התאונה אישר זאת אף הוא. עוד קבע השופט כי טענת הנאשם כי הזיז את אחלאס ממושב הנהג אינה משכנעת, שכן היא הכחישה זאת ועמדה על כך שישבה במושב הנהג כל הזמן. יתר על כן, התעודה הרפואית של אחלס זיהתה אותה כנוסעת ולא כנהגת. באשר לסיבת התאונה, קיבל השופט את מסקנתו של בוחן התנועה כי היא נבעה מרשלנות הנאשם בפנייה שמאלה ואי כניעה לתנועה המתקרבת. השופט הגיע למסקנה כי התביעה סיפקה די ראיות מעבר לספק סביר כדי להרשיע את הנאשם בכל האישומים ונתן פסק דין אשם. פסק דין זה ניתן בנוכחות שני הצדדים ביום 11.12.2012.