ת"א 1989/00

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהגישו ארבעה אחים נגד מדינת ישראל - רשות הפיתוח, בבקשה לסעד הצהרתי, צו מניעה וסעד ממוני בגין אירוע הפקעת מקרקעין שהתרחש בשנת 1954. התובעים, ילדיו של המנוח סלים מ. אליאס, טענו כי הם זכאים להירשם כבעלים של הקרקע המופקעת ותבעו פיצויים מהנתבע. רשות הפיתוח טענה כי יש לדחות את התביעה בשל היעדר סמכות, התיישנות ונזק ראייתי שנגרם עקב שיהוי התובעים בהגשת התביעה. בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקבע כי לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בסוגיית הפיצויים והסעדים ההצהרתיים המבוקשים על ידי התובעים. השופט דחה את טענת הנתבע בדבר תקופת ההתיישנות, שכן האירוע קדם לחקיקת חוק ההתיישנות. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע לנזק ראייתי, וקבע כי התובעים פעלו לבירור טענתם מיד עם היוודע להם וכי עמדת הנתבע לא התדרדרה עקב השיהוי. באשר לסוגיית הפיצויים, קבע בית המשפט כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך ששולמו פיצויים, ולכן התובעים זכאים לקבל פיצוי לפי שווי הקרקע במועד ההפקעה, צמוד למדד ובתוספת ריבית. השופט נעתר גם לבקשת התובעים לסעד הצהרתי, והצהיר כי הם היו הבעלים של הקרקע המופקעת בעת ההפקעה. בעקבות זאת חויבה הנתבעת לפצות כל תובע בשיעור של 25% מהסכום הכולל המחושב בשיעור של 5 ₪ למ"ר עבור חלקה אחת ו-6 ₪ למ"ר עבור שתי החלקות האחרות, בתוספת ריבית והוצאות.