רע"א 8688/07

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור ואישר כי תקופת ההתיישנות בתביעת נושה נגד ערב מתחילה כאשר ההוצאה לפועל מוציאה תעודת מיצוי הליכים כנגד החייב העיקרי. המקרה עסק בפרשנות תיקון לחוק הערבות, התשנ"ב-1992, המחייב תחילה פסק דין נגד החייב ומיצוי הליכי הוצאה לפועל לפני הגשת תביעה לערב. בית המשפט הבהיר כי עילת התביעה נגד ערב קמה רק לאחר התקיימות תנאים אלה, דבר המיישר את תקופת ההתיישנות עם התקיימותם של תנאים מוקדמים אלה. הדבר מבטיח כי הנושים ימצו תחילה את כל הדרכים הסבירות מול החייב העיקרי, וימנעו תביעות מוקדמות נגד ערבים ובכך ישמרו על האינטרסים שלהם. למרות פוטנציאל השיהוי, בית המשפט סבר כי גישה זו מזיקה פחות מהתחלת תקופת ההתיישנות מפסק הדין נגד החייב. השופטת ארבל חלקה על כך, והציעה שהחוק יתחיל זמן סביר לאחר פסק דינו של החייב כדי לאזן בין האינטרסים ולצמצם את הנזק. לעומת זאת, השופט דנציגר, בהסכמת הרוב, הדגיש כי שליטת הנושים בהליכים מחייבת תום לב ועיתוי, עם סנקציות אפשריות בגין ניצול לרעה. פסק הדין מדגיש את כוונת התיקונים לחוק הערבות להגן על הערבים תוך הקפדה על נושים לפעול בשקידה. המערער חויב בתשלום הוצאות משפט, דבר שהדגיש את סופיות הפיטורים.