ס"ע 13799-05-10

תקציר

התובעת, עובדת סיעוד זרה, תבעה את מטופלה בגין הטרדה מינית, לרבות אונס, מעשים מגונים בכוח וחשיפה לפורנוגרפיה, שהתרחשה לכאורה במהלך תקופת העסקתה בשירותו. לטענת התובעת, הנתבע איים עליה ואיים עליה שלא תעז לספר לאיש, תוך ניצול יחסי הסמכות ביניהם ומעמדה של התובעת כעובדת זרה. הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי נבצר ממנו פיזית לבצע את המעשים המיוחסים לו וכי טענות התובע אינן אמינות. בית המשפט מצא כי גרסתו של התובע הייתה אמינה ועקבית, ונתמכה בראיות נוספות, לרבות הקלטות של האירועים, אשר הנתבע הודה בסופו של דבר כי היו קולו. עוד קבע בית הדין כי התנהגותו של הנתבע כלפי עובדות שעבדו בביתו אינה חדשה, וכי הצדדים המטפלים בענייניו היו מודעים קודם לכן לכוונותיו. בנוסף, חששה של התובעת מפני הנתבעת היה ממשי בשל חוסר איזון הכוחות המובנה ביחסי עובד-מעביד, אשר הוחרף במקרה זה על ידי תלותה של התובעת בנתבעת כעובדת זרה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת הצליחה להוכיח את טענותיה והיא זכאית לפיצוי בגין הטרדה מינית. באשר לגובה הפיצוי, ציין בית המשפט כי מעדותו של התובע, בשילוב עם ההקלטות, עולה כי הנתבע ביצע מספר אירועים הגבוהים משמעותית מהרף הנדרש לפיצוי המרבי על פי החוק. לפיכך, פסק בית המשפט לתובע פיצוי בסך 300,000 ₪, תוך שהוא מדגיש כי יש להוקיע מעשים אלה פי שבעה בהתחשב בדינמיקת הכוחות ובמעמדו הפגיע של התובע. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת הנתבע כי היה על התובע למצות את ההליכים נגד קבלן כוח האדם בטרם הגשת תביעה נגדו, שכן דרישה זו חלה רק על עבירות על חוק עובדים זרים ולא על תביעות בגין הטרדה מינית.