ת"א 38034-12-10

תקציר

התובע, שהסכים לתכנן ולהפעיל מתקן להפרדת שמן ממים עבור הנתבעים, טען כי הנתבעים עדיין השתמשו במתקן ובשיטה שהקים ולכן חייבים לו תמלוגים. הנתבעים הכחישו זאת וטענו כי השיטה בה השתמש התובע גרמה נזק והם הפסיקו להשתמש בה, ולכן אינם חייבים לו תשלומים נוספים. הם טענו כי הרעיון של הפרדת שמן ומים לא היה מקורי לתובע, וכי השיטה בה השתמשו בסופו של דבר אינה דומה לשלו. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי שיטתו של התובע כללה שימוש בשני כימיקלים ספציפיים, וכי בעוד הנתבעים השתמשו בתחילה בשיטתו, לרבות הכימיקלים, בהמשך הם עברו לשימוש בחומרים אחרים, כמו גם בטמפרטורות שונות בתהליך. בית המשפט מצא כי המתקן שתכננה התובעת היה עדיין בשימוש בשל ההוצאות הכרוכות בהחלפתו, אך שיטת ההפרדה השתנתה מספיק כך שלא ניתן היה לראות בו עוד את המתקן של התובעת. משכך, פסק בית המשפט לטובת הנתבעים, והורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 40,000 ₪, הצמודים לריבית כנדרש בחוק. סכום זה כלל הוצאות, שכר טרחה ומע"מ. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, וכל אחד מהם עודכן על ההחלטה בדואר רשום ובטלפון.