עת"מ 41439-10-11

תקציר

העותר, זלצמן, ערער לבית המשפט על החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב שסירבה להעניק לו היתר בנייה. ההיתר נדחה תחילה בנימוק שאדמת העותרת מיועדת לתכנון עתידי ולכן נדרשת תכנית מפורטת נוספת. לאחר מכן הגיש זלצמן עתירה בפני השופט קובו, שהורה לוועדה לשקול מחדש את הבקשה בהנחה שהקרקע אינה מיועדת לתכנון עתידי. לאחר מכן אישרה הוועדה את בקשתו של זלצמן להיתר בנייה, אם כי ללא הקלות. לאחר מכן הגיש זלצמן עתירה נוספת, שנדחתה על ידי השופט מודריק בנימוק שהמצב התכנוני הקיים אינו מאפשר את הבנייה. זלצמן ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, שדחה את ערעורו אך לא אימץ את נימוקי הערכאה הנמוכה יותר. תחת זאת, קבע בית המשפט העליון כי אין באפשרותו להתערב בשיקול דעתם של גופי התכנון וסירב להתערב בהחלטתם שלא להעניק הקלה. בעקבות זאת ביקש זלצמן מהוועדה המקומית להוציא לו היתר בנייה על סמך החלטת השופט קובו ואישורה המוקדם יותר של הוועדה. הוועדה המקומית סירבה לבקשה זו, מה שהוביל את זלצמן להגיש עתירה נוספת, נשוא פסק דין זה. בעתירה נטען כי סירובה של הוועדה המקומית סותר החלטות קודמות של בית המשפט ואינו סביר. בינתיים אושרה תוכנית חדשה, תמ"א 3501, המאפשרת הקמת בניין מגורים בן שתי קומות על חלקה של זלצמן. ועדת הערר נימקה את סירובה בשני נימוקים: ראשית, כי החלטת השופט מודריק מנעה את אישור ההיתר, ושנית, כי תכנית 3501 החדשה שינתה את המצב התכנוני כך שלא ניתן עוד להוציא היתר בנייה. בית המשפט קבע כי לא יתערב בהחלטת ועדת הערר, בהינתן שהיא מעוגנת בשתי עילות סבירות הנופלות בגדר סמכותה של הוועדה. יתר על כן, בית המשפט סירב להחליף את שיקול דעתו בשיקול הדעת של מוסדות התכנון. עוד קבע בית המשפט כי ממילא המצב התכנוני הקיים אינו מאפשר הוצאת היתר בנייה ללא תכנית מפורטת, ולכן לא ניתן ליישם את החלטתו של השופט קובו. בנוסף, קבע בית המשפט כי הפקדת תכנית 3501 שינתה את המצב התכנוני, כלומר ניתן היה להוציא את ההיתר רק בהתאם לאותה תכנית. טענות העותר כי החלטת הוועדה סותרת פסקי דין קודמים וכי בקשתו קדמה לתכנית החדשה נדחו. לבסוף, ציין בית המשפט כי העתירה מיותרת, נוכח אישורה של תכנית 3501, ופסק הוצאות משפט למשיבים.