רע"א 3774/22

תקציר

בפסק הדין בעניין בקשת רשות הערעור בחן בית המשפט האם ניתן להכפיף חברת בת זרה, שאין לה פעילות בישראל, המצאה באמצעות חברת האם הישראלית שלה לפי תקנה 163(ג) לתקסד"א. בית המשפט החליט להתייחס לבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, ולמעשה קיבל את הערעור. בית המשפט קבע כי יש לחזור לבית המשפט המחוזי כדי שידון בבקשה חלופית לפי תקנה 166 לתקסד"א. השאלה המשפטית המרכזית הייתה האם המצאה של חברת אם ישראלית עבור חברת בת שאינה ישראלית ללא פעילות ישראלית היא חוקית. בית המשפט דן בתכליתה ובפרשנותה של תקנה 163(ג), תוך שימת דגש על המטרות הפרוצדורליות של כללי ההמצאה – יידוע הנתבע על תביעות וקביעת סמכות שיפוט של בית המשפט. בית המשפט הדגיש את משמעות נוכחותו של הנתבע בישראל לצורך סמכות שיפוט ודחה את הטענה כי עצם קיומו של הורה ישראלי מקנה סמכות שיפוט. בית המשפט הדגיש כי לתרו ארה"ב, חברה זרה, אין כל פעילות או עניין בישראל, ולכן חברת האם הישראלית (תרו ישראל) אינה משמשת כנציגתה הקבועה לענייני ישראל. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי האמצאה אינה עומדת בקריטריונים של תקנה 163(ג). הניתוח המוקדם של בית משפט קמא נקבע כבלתי מספק, שכן הוא לא הבטיח עמידה בכל תנאי התקנה. פסק הדין חייב בחינה מדוקדקת יותר של בקשות אפשריות לתקנה 166 והסתיים ללא הטלת הוצאות, תוך הכרה בהשלכות הרחבות יותר על סמכות שיפוטית בהקשרים תאגידיים חוצי גבולות.