ת"פ 49734-12-22

תקציר

מדינת ישראל ביקשה לחלט רכב בבעלות המשיב, חמד א-סאנע, בטענה כי נרכש בתמורה לתחמושת גנובה. תחילה דחה בית המשפט את בקשת המדינה, שהוגשה לפי סעיפים 34 ו-39 לפקודת סדר הדין הפלילי, בנימוק שהרכב אינו פרס על ביצוע עבירה אלא תחליף לתחמושת הגנובה. עם זאת, בית המשפט התיר למדינה להגיש בקשה חדשה בתוך 60 יום לפי סעיפים 34 ו-37 לפקודה, המעניקים לבית המשפט סמכות רחבה להחליט על גורלם של חפצים שנתפסו. המשיב התנגד וטען כי יש לדחות את הבקשה משום שהוגשה בשלב פרוצדורלי שגוי וכי הוראת החילוט לאחר מתן גזר הדין תפגע בעקרון האיזון והמידתיות. עם זאת, בית המשפט קיבל את בקשת המדינה והדגיש כי הרכב לא נרכש כדין וכי למשיב אין כל טענה לגיטימית כלפיו. מאחר שהרכב לא הוצג כראיה במהלך המשפט, סעיף 37 לפקודה אפשר לבית המשפט לדון בבקשה, וצו החילוט לא היה עונשי באופיו. ההחלטה הדגישה את החשיבות של שלילת ההכנסות של עבריינים מפעילותם הבלתי חוקית. בעקבות זאת הורה בית המשפט על חילוט הרכב לטובת אוצר המדינה.