ע"א 4637/16

תקציר

במקרה דנן טענו המערערים כי ערעורם לא הוגש באיחור, טענו כי לא הפיקו את פסק הדין בעצמם וביקשו ארכה במידת הצורך. המשיבים השיבו מנגד וטענו כי הערעור התקבל באיחור בשל מועד ההודעה על פסק הדין באמצעות מערכת המשפט נטו או לידיעתו של המערער. בתי המשפט קבעו תקדימים משפטיים המחייבים בדיקה האם ההודעה על פסק הדין נשלחה כראוי באמצעות מערכת המשפט נט, בהתאם לתקנה 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי. המשיבים הציגו ראיות מאתר "נט המשפט" המצביעות על כך שעו"ד סאמר זועבי ועורך דין נוסף צפו בפסק הדין במועד הוצאתו. עו"ד זועבי, המייצג את המערער, טען כי לא קיבל קישור בדוא"ל לפסק הדין ורק עדכן את הדוא"ל של משרדו להודעות בית המשפט לאחר פסק הדין. עם זאת, היו סתירות בדבריו של זועבי, שכן הצפייה שלו תועדה במערכת. בית המשפט התקשה לברר את המועד המדויק למודעותה של זועבי לפסק הדין, אך הניח שהוא היה ידוע במועד ההנפקה. בבואו להעריך האם ספירת ימי הערעור צריכה להתחיל ממועד הידיעה, הדגיש בית המשפט כי ערעורים מוגשים בדרך כלל בתוך פרק הזמן הסטטוטורי ממועד פסק הדין, אלא אם כן נסיבות חריגות מצדיקות אחרת. למרות שזועבי התמהמהה בשלושה חודשים למרות שידעה על פסק הדין, הדבר נחשב לחוסר תום לב פרוצדורלי. זאת ועוד, המערערת התמהמהה בהודעה למשיבים על הערעור, ובכך חיזקה את ההסתמכות על פסק הדין המקורי וסיבכה את ההליכים. לסיכום, בשל שיהוי והיעדר נסיבות מיוחדות מוצדקות להארכה, דחה בית המשפט את הערעור והטיל על המערער הוצאות בסך 4,000 ₪.