עע"מ 9554/10

תקציר

בפסק דין זה נדחתה העתירה לביטול פסק דין קודם בעניין הפקעת מקרקעין, בהתאם לתקדים שנקבע בעניין הלוויץ. בית המשפט הדגיש כי איחור במימוש או בנטישת מטרת ההפקעה עלול להביא לביטולה ולהשבת הקרקע לבעליה, המעוגנת בהגנה החוקתית על זכויות הקניין הקבועות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. פסק הדין הדגיש כי ההגינות והחובה של הרשות כנאמן ציבורי מחייבות לפעול תוך זמן סביר למילוי הצורך הציבורי שלשמו הופקעו הקרקע. צוין כי ביטול ההפקעה והשבת הקרקע הוא סעד המוענק על ידי בית המשפט, למרות מגבלות אפשריות על השימוש בו על ידי הבעלים. בית המשפט קבע כי יש לבחון בקפדנות את ההפקעה מחדש, תוך הטלת נטל כבד יותר על הרשות להצדיק את מעשיה. פסק הדין הרחיב את ההיבטים הפרוצדורליים, תוך הבחנה בין בעלות על קרקע לבין ייעודה, תוך שימת דגש על אופיים הרגולטורי של מקרקעין על פי המשפט הציבורי לאיזון בין האינטרסים הציבוריים לאינטרסים של הבעלות. למרות שההפקעה בוטלה, הרשות נותרה אחראית לבחון את ההשלכות הנוגעות לייעוד הקרקע. פסק הדין חיזק את הקביעה כי על הרשויות לפעול בתום לב, תוך עמידה בציפיות משפטיות ומשפטיות.