רע"א 286/09

תקציר

מדובר בשני משיבים (אנג'ל ושטרן) ששילמו היטל ביוב למבקש (עיריית מגדל העמק) בסביבות שנת 1999. שנים לאחר מכן הם ערערו לוועדת ערר לביוב, אך המבקש ניסה לדחות את ערעורם בשל איחור בהגשה. ועדת הערר האריכה את המועד להגשה, מה שהוביל לבקשת רשות ערעור. השאלה המרכזית היא האם לוועדת הערר יש סמכות להאריך את המועד האחרון להגשת ערר. המבקש טוען כי העררים באיחור של מספר שנים וכי לוועדה אין סמכות להאריך את המועד מעבר ל-60 הימים הקבועים בחוק. לטענת המשיבים, יש לחשב את השיהוי ממועד פסק דינו של בית משפט השלום, וכי גורמים שונים, לרבות היעדר אזכור זכויות ערעור בהודעת ההיטל וההיסטוריה הפרוצדורלית של התיק, מצדיקים את ההארכה. עם זאת, השופט קבע כי העררים הוגשו שנים לאחר הודעות ההיטל וכי לוועדת הערר אין סמכות להאריך את המועד באופן משמעותי. עם זאת, השופטת בחרה שלא לסגור את תיק המשיבים בשל הנסיבות הייחודיות, ובפרט חברה אחרת (א. דורי) הצליחה להשיב היטל זהה בבית המשפט על סמך אותן עובדות. לפיכך, מתן אפשרות למבקש לשמור את הכספים בשל בעיה פרוצדורלית יהיה לא נוח. השופט הדגיש כי המבקש, גוף מינהלי, אינו צריך לטעון לעמדה פרוצדורלית מחמירה במקרה זה. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב לשאת בהוצאות המשיבים.