ת"א 24223-08-19

תקציר

פסק הדין דוחה על הסף את התביעה נגד נתבעים 2 ו-3, וקובע כי מדובר בניסיון להלך אימים על עורכי הדין שייצגו את מתנגדי התובע בתיק קודם. התביעה, המתייחסת לנזקי רכוש שנגרמו לכאורה כתוצאה מדליפת מים, משוללת בסיס משפטי ומהווה ניצול לרעה של ההליך המשפטי. גם ההליכים הקודמים ופסקי הדין שלהם מבטלים את הטענה הנוכחית. לנתבע 2, בהיותו יורשו של עורך הדין הקודם של התאגיד, אין אחריות אישית, במיוחד לאור פיטורי התאגיד מהתיק. באשר לנתבע 3, עורך הדין שייצג את העירייה, הוא חסין מפני התביעה לפי פקודת הנזיקין ותקנותיה, שכן מעשיו נפלו במסגרת תפקידיו הציבוריים ולא התכוונו לגרום נזק. בית המשפט מקבל את בקשתו להכרה בחסינות, ומציין כי טענות התובע סותרות פסקי דין קודמים. גם העירייה, שלא ניתן לצרפה כנתבעת בשל הליכים קודמים, תומכת בחסינות זו. חסינות זו, בצירוף חובת הנאמנות של עורך הדין ללקוחותיו, מביאה לדחיית התביעה כנגד הנתבע 3. התובע חויב לשלם לכל נתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים והיא סופית.