עת"מ 41007-11-14

תקציר

העותרת הצליחה לערער על החלטת המשיבה הראשונה – ככל הנראה ועדה מקומית או מחוזית – להקצות שתי קומות בבניין לצורכי ציבור, שייבנו על ידי העותר או היזם על חשבונם, ויישמרו על שם הרשות המקומית, כחלק מתכנית מקומית. בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה עולה כדי הפקעה מוסווית של רכוש פרטי, המותרת רק בנסיבות מוגבלות. באופן ספציפי, הוועדה לא פעלה לפי ההליכים המשפטיים להפקעה, ולא הצדיקה את ההפקעה לצורך ציבורי ספציפי ומוגדר. יתר על כן, הדרישה להקמת השטח לצורכי ציבור לא מצאה הצדקה בחוק, והתבססה על תכנית לא רלוונטית (ת/5000) שאין לה מעמד סטטוטורי. בית המשפט הדגיש כי סמכות ההפקעה צריכה להיות מופעלת במשורה, ומכוח חוק התכנון והבניה, למטרה ציבורית ספציפית הקבועה בחוק, שלא קוימה במקרה זה. שתיקת המשיבים בנושא, והימנעותם מלנמק את ההחלטה, תמכו אף הם בביטול החלטת הוועדה. העתירה התקבלה, אפוא, החלטת הוועדה בוטלה, והמשיבים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של העותר.