ע"פ 4618/23

תקציר

בפסק דין זה בחרה ערכאת הערעור להתערב בגזר דינו של מערער שנגזר עליו בעבר עונש מקל, שבית המשפט רואה בו כיום בלתי הולם בהתחשב בחומרת מעשיו. המערער, איש הצוות החינוכי, הורשע בביצוע עבירות מין במספר קטינים, תוך ניצול האמון שניתן בו לשביעות רצונו. בית המשפט הדגיש את הפגיעה הקשה והמתמשכת בעבירות מסוג זה בקטינים, שהיו אמורים להימצא בסביבה בטוחה. הקלת העונש הקודם, שהייתה נמוכה בהרבה מהמקסימום הקבוע בחוק של עשר שנות מאסר בגין מעשים מגונים, לא שיקפה כראוי את חומרת העבירות. בית המשפט ציין כי לגורמים המקלים של המעשים שהתרחשו "מעל הבגדים" היה משקל מועט בשל ניסיונה של המערערת להמשיך ולהפר את אחת הקטינות, שהוקל רק על ידי התערבותה שלה. גזר הדין הראשוני גם לא העריך נכונה את מידת הנזק שנגרם לשלושה קורבנות שונים. הגם שלא היה למערער עבר פלילי ונטילת אחריותו נשקלו, לא היה בהם די כדי להצדיק את ההקלה שהעניק בית משפט קמא. לפיכך, החמיר בית המשפט לערעורים את עונש המאסר מ-24 ל-36 חודשים כדי ליישר קו עם עקרונות ההלימה וההרתעה. בית המשפט לא שינה את הפיצויים, ולא מצא חריגה המצדיקה התערבות, אך שיבח את הקורבנות על אומץ ליבם בסיוע לרדיפת הצדק, וציין כי הדבר מהווה צעד הכרחי בתהליך הריפוי. פסק הדין התקבל פה אחד על ידי השופטים א' שטיין וח' כבוב, כפי שנוסח בפסק דינו של השופט י' אלרון.