עפ"ת 36709-01-15

תקציר

מדובר בפסק דין של שני ערעורים נפרדים שנידונו בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בנוגע לתאונת דרכים שהסתיימה במוות. הערעור הראשון, שהוגש על ידי מדינת ישראל, מערער על הקלה בעונשים שהוטלו על שני המשיבים, אמיר אבו רמילה ואנסבן מרואן גאבר. שניהם הורשעו בגרימת מוות ברשלנות ונגזרו עליהם שישה חודשי מאסר, עם אפשרות לעבודות שירות, לצד התליית רישיון הנהיגה לעשר שנים. כמו כן חויב אבו רמילה לשלם פיצויים בסך 15 אלף שקל למשפחת המנוח. המשיבים הורשעו על סמך הודאותיהם. המדינה טענה לרף גבוה יותר של העונשים, הצביעה על מקרים דומים שבהם העונשים חמורים יותר, והדגישה כי מאסר בפועל הוא העונש ההולם לעבירות מסוג זה. הערעור השני, שהגיש אבו רמילה, מבקש לחזור בו מהודאתו ולחילופין מבקש להקל בעונשו. לטענתו, הודאתו לא הייתה מרצון, שכן לא הבין את ההליך בשל מחסום השפה, ועורך דינו לשעבר אמר לו לכאורה כי אם יודה בעבודות שירות. בית המשפט דחה את טענותיו, ומצא אותן בלתי משכנעות ואינן עולות בקנה אחד עם פרוטוקול המשפט. עוד הודגש כי הבקשה לביטול ההודאה הוגשה בשלב מאוחר מאוד. באשר לגזרי הדין, הסכים בית המשפט המחוזי עם המדינה כי העונש ההולם על גרימת מוות ברשלנות הוא בדרך כלל מאסר. בית המשפט אמנם הכיר ברמת הרשלנות הנמוכה שהפגינו שני המשיבים, אך מצא כי לא היו נסיבות חריגות המצדיקות חריגה ממדיניות הענישה הסטנדרטית. בעקבות זאת, שני הערעורים התקבלו באופן חלקי, ועונשי המאסר הוגדלו לשישה חודשים לריצוי בפועל. גזר דינם של המשיבים נצטווה להתחיל במועד שנקבע.